דף הבית > מאמרים

סוד כח האותיות

 

 

סוד כח (28) האותיות

 

מה'אין' אל ה'יש'

 

בעולם ה'אין'- עולם האינסוף, אין מושגים של זמן ומקום.  ראשית ההוויה-  רוחניות מוחלטת! מציאות של עולם מוחשי עדיין לא קיימת. מה הם האטומים הראשונים של יצירת מציאות נתפשת?

"בראשית ברא א-להים את" -  יוצר הכל ברא את האותיות מ-א' ועד ת'. המקובלים מלמדים, כי ראשית הכל, נאצלו האותיות. על ידי האותיות  ברא הקב"ה  את כל ההוויה, את המציאות. מהאותיות נבראו העולמות .

 

עשרים ושתיים האותיות, הנן כוחות רוחניים יסודיים בסיסיים וראשונים. הן חומר הגלם ממנו נוצרה הבריאה. הבורא צירף אותן  למילים, משפטים, ציוויים ומאמרות.  אז נוצרה הבריאה, אז החל ה"בראשית". באותיות- צפון ידע  א-להי  אינסופי.

 

אדם הראשון יציר כפיו של הבורא,  בראו הא-ל  "בצלמנו כדמותנו" (בראשית א).  טעו בו המלאכים וחשבוהו א-לוה. בקשו לשבחו כדרך שמשבחים לריבון העולם "קדוש  קדוש  קדוש..." (מדרש בראשית רבה). אדם הראשון - עוצמתו  הייתה "מסוף העולם ועד סופו" (חגיגה  י"א א) חכמתו של אדם הראשון עלתה על חכמת  המלאכים.

 

מה היה הסימן לעוצמתו וחכמתו?

יכולתו לתת שמות לנבראים: "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו" (בראשית ב)

אדם הראשון, ידע את סגולת האותיות, את סוד שורש ההוויה ממנו נוצר והתפתח העולם. ידע האדם את הכוחות הרוחניים הטמונים בכל נברא, וידע להתאים ולכוון את האותיות המבטאות  מהותו של כל יצור.

 

 

22 האותיות

 

כל אות ואות נדרשת בשלוש זוויות, אותן מכנה ספר יצירה בשם: ספר, ספר וסיפור.

 

 

ספר

-

ראייה

-

צורתה הגרפית של האות

סיפור

-

קול

-

הגיית האות

ספר 

-

מספר

-

ערך גימטרי מ- 1 עד 400

 

 

 

 

 

בוני היכל ה'

 

שלושה המה בוני היכל ה':  בצלאל- בונה המשכן.  שלמה- בונה ביהמ"ק הראשון. עזרא- בונה ביהמ"ק השני. מה המשותף לשלושתם? מהו הדבר אשר ייחד אותם בחכמתם וסגולותיהם? כדי לבנות את בית ה' המשמש חיבור בין שמים לארץ, המהווה חיבור בין העולמות, הרוחני והגשמי, זקוקים אנו לכלים  מתאימים. האותיות נתפסות בכלים גשמיים, אבל רוחניות הן במהותן. לכן,  היודע את חכמת האותיות ידע גם להכין תכנית כיצד לבנות את המקום המשמש בתפקיד נעלה זה.

 

"והלכת בדרכיו" כדי לברוא עולם יש צורך בתכניות "כתובות" "משורטטות". "הקב"ה הסתכל באורייתא (באותיות התורה) וברא עלמא". מי שיודע את סוד האותיות, הוא זה שידע לבנות את בית ה'. מי שיש לו  ידיעה בסוד אותיות הקודש, יכול להשתמש בכוחות הרוחניים הטבועים  בהן. באמצעים בלעדיים אלה ייבנה המקום לעבודת ה' ולהשראת שכינתו.

בצלאל היה יודע  לצרף אותיות בהן נבראו שמים וארץ (ברכות נה.). הוא זכה לבנות את המשכן במדבר.

שלמה המלך, בונה בית המקדש הראשון. – עליו נאמר: "....נאום הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוכָּל" (משלי ל,א). המדרש במשלי מפרש: "נאום הגבר" הוא שלמה - ששרתה עליו רוח הקודש. "לאיתיאל": הכוונה- שהבין אותיותיו של א-ל.

עזרא - בונה בית המקדש השני היה סופר. חכמתו הייתה באותיות התורה. הוא לימד את העם וחידש להם את ידיעת הכתב המקודש אשר בו ניתנה התורה.

הוי אומר, יסוד מוסד להקמת בית ה' היא ידיעת חכמת וסודות צפונות אותיות הקודש.

בעל הזוהר טוען כי בהשוואה לכתבים בשפות אחרות, אשר חוברו ע"י הסכמה כללית, מסימנים מוסכמים בין בני-אדם, בלי שום משמעות רעיונית, מקורו של הכתב העברי עליון הוא, ונעוצים בו סודות  רוחניים לאין שיעור (זוהר, בלק רד ע"א)

ר' יהודה הלוי מדגיש, שאותיות האלפבית העברי אינן הסכמות, בלא כוונה ובמקרה, אלא סימנים שצורתם הגראפית תואמת לפנימיותם הרוחנית.

פירוש מאור ושמש (פרק כד, יג ע"א) מוסיף ומרחיב: "האותיות יש בהם תלי תלים של סודות עמוקים במעשה מרכבה ובמעשה בראשית, וסודות הספירות ופעולתן בעולם, ולכל אות ואות יש עת וזמן להאציל ממנה אורות וסודות שכסה עתיק יומין".

 

 

ערב שבת בין השמשות

 

אחת מהיצירות המיוחדות שנבראו בין השמשות, הן "הכתב והמכתב" (אבות ה, משנה ו')

'ברית עולם', ההקדמה לפירוש לוחות הברית מסביר כי: "פעולות ששת  ימי המעשה הן בגשמיות, ופעולות יום השבת הן ברוחניות. אם כן פעולת ערב שבת בין השמשות היא פעולה  הממוצעת בין הגשמיות והרוחניות". מובן, שהאותיות לא שייכות לעולם הגשמי, אלא הן זוכות לחבר בין העולם הרוחני והגשמי, ובודאי קרובות הן יותר  לעולם הרוחני.

 

 

 

"אותיות פורחות"

 

לפחות פעמיים אנו נפגשים במושג מיוחד זה: "לוחות נשתברו- ואותיות פורחות" (פסחים פז ע"ב)

 

א. משה משבר את לוחות הברית, לא לפני שפרחו להן האותיות: כאשר "ראו" האותיות בזמן חטא העגל את העגל והמחולות, "החליטו" האותיות לעזוב ולפרוח ולחזור למקורן. באותה שעה הרגיש משה את כובד הלוחות. כי רק בזכות הסגולה הרוחנית שבלוחות הצליח משה להרים את לוחות האבן הכבדים. ראה משה שנשארו בידיו רק אבנים גשמיות ומכובדן נפלו ונשברו.

האותיות הן הנשמה של הלוחות, והן נשמת התורה, והן השורש והסגולה הרוחנית של כל דבר בעולם.

 

ב. מסופר על רבי חנינא בן תרדיון אחד מעשרת הרוגי מלכות,  "ואחריו הוציאו את רבי חנינא בן תרדיון.... וצווה הקיסר לכורכו בספר תורה ולשורפו. נטלו הקוסטינר והצית את האור ונטל ספוגין של צמר ושראן במים ונטל על לבו כדי שלא תצא נשמתו במהרה והיתה בתו עומדת ואומרת: 'אוי לי אבא שראיתיך בכך' והוא השיב ואמר לה 'טוב לי בתי שראיתיני בכך' ותלמידיו היו עומדין עליו ואומרים: 'רבינו מה אתה רואה'? אמר להם: 'גווילין נשרפין ואותיות פורחין'" ... (אוצר המדרשים עמ' תל"ט ד"ה)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סוד האותיות בכל הרמות

מהפשט אל הקבלה

 

 

הבנת סודות האותיות מורגשת בלב ובנפש ולא בשכל. כל ההוגה בסודות האותיות גורם נחת רוח לנפשו ולנשמתו. הסודות מתאימים לכל אדם ברמה שלו:

א. ליחידי סגולה להבין עומק הקבלה.  

ב. ולכל אדם להוציא מהן מוסר השכל, מחשבה טובה ודרך ישרה.

הבה נזכור: האותיות הן כלים וצינורות להורדת שפע בעולם!

 

 

'א' -  מה סודך?

 

תענה האות 'א':  אם יש לכם אלף שנים, או לפחות אלף שעות תוכלו לשבת במחיצתי, הטו אוזנכם ושמעו מעט מסודותיי.

'אלף' פירושו ללמוד, ללמד, מכאן גם השם 'אולפן' שם לומדים את ההתחלה את הבסיס.

'אלוף' מבטא מנהיגות. כמו שהאות אל"ף עומדת בראש האותיות, היא האות הראשונה ומנהיגה את כולן ...

יש הדורשים את המילה א-ל-ף: 'אלף - למד - פה'. פירושו: תחילה, האדם חייב לשלוט בפיו. "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כ"א כ"ג). חשיבות גדולה ביותר לשמירת הלשון "מי האיש החפץ חיים  אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" (תהלים ל"ד , י"ד)

יש הרואים באות 'ל' הנמצאת בתוך המילה א-ל-ף, הגנה לעולם מפני ה'אף' והחימה.  ה- 'ל' רומזת ללימוד התורה המגן ומציל את העולם.

'אלף' אותיות 'פלא': אלופו של עולם הוא הפלא הגדול בעולם ואותו יש להכיר וללמוד,  ובו לדבוק...

 

                          שמתם לבכם לראות כיצד בנויה האות 'א'?

יו"ד למעלה

-

מעל ומימין לקו האלכסוני המרכזי

יו"ד למטה

-

מתחת ומשמאל הקו האלכסוני

וא"ו באמצע

-

הקו האלכסון המרכזי

 

 

 

 

 

יו"ד 'למעלה' - רומזת על הקב"ה, שם י-ה-ו-ה

יו"ד  'למטה' -  רומזת על עם ישראל =י-הודי

והאות וא"ו באמצע -  תרמוז על התורה שניתנה לנו ב- ו' בסיוון.

(הרחבה לסיבות נוספות ראה להלן באות ו')

 

שלושת חלקים אלה משולבים יחד באות הראשונה והם מביעים את המאמר הקבלי "קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד הוא". מעניין שחכמי הסוד השתמשו בביטוי הזה בדיוק כך:

ק'ודשא...  י'שראל... וא'ורייתא. מדוע נבחרו האותיות האלה: ק, י, א, להיות בראש התיבות?

מי שישים לב יראה שהן אותיות מיוחדות המבטאות ספירה שלמה, ומהוות בסיס לספרות הבאות אחריהן:    ק=100      י=10      א=1

 

אכן חכמים ידעו לשבץ שלוש אותיות אלו בהרבה מקומות, בכל פעם שרצו לבטא את רעיון הקדושה והאחדות. כגון בהבדלה, בתחילת היום האחד, אנו מברכים: "המבדיל בין ק'ודש לחול ובין א'ור לחושך... ובין י'שראל לעמים ובין יום השביעי..."

(ראה בספר זה מאמר מיוחד בנושא "קושטא קאי")

 

 

האלף מייצגת כל מניין אפשרי

 

המתבונן באות אל"ף כערך של מילה שלמה, יגלה שערכה הוא בגימ' בדיוק 111.

(א=1  ל=30  ף=80  ביחד = 111) אם כן מצאנו באות אל"ף:

 

 

ספירת אחדות

=

1

ספירת עשרות

=

10

ספירת מאות

=

100

א+ע+מ = 40+70+1

=

111

 

 

הבסיס לספירת הא'חדות =1,

הבסיס לספירת הע'שרות =10,

הבסיס לספירת המ'אות = 100. ( רמז בתוך רמז: א+ע+מ = 40+70+1 = 111 )

אבל היכן מצאנו באות א' רמז לספירת האלפים?

פשוט התבוננו במילה 'אלף' עצמה, וראו אותה כמייצגת את ספירת האלפים.  

הערה: במקורותינו בתנ"ך לא מצאנו על פי הפשט, ספירה גבוהה יותר מאלפים, ראו ספירת בני ישראל במדבר. המספר 'רבבה' על פי הפשט בתורה, הוא: הרבה אלפים, כגון:  "אחותנו את היי לאלפי רבבה." (בראשית כ"ד ס).

 

 

כ"ח אותיות

 

ישנן 22 אותיות פשוטות א'- ב' ועוד 5 אותיות סופיות אותיות "כמנפ"ץ". סך הכל 27 אותיות. בזכות האות 'א' ו"התנהגותה" אנו מגלים אות  נוספת  והיא האות שמספרה: 28 כמניין המילה 'כח'. מכיוון שהן -  האותיות, הכח האמיתי ממנו נוצר העולם.

חכמתו העילאית של הבורא, התגלתה ע"י אותיות התורה. כך דורש ורומז רש"י כבר בפרושו  על הפסוק הראשון בתורה: "כח מעשיו הגיד לעמו..."

 

 

אם כן מה היא האות ה - 28 אות ה'כח'?    הבה ונתבונן: ערכן של האותיות:

 

 

 

 

 

 

 

 

א

=

1

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ב

=

2

 

 

כ

=

20

 

 

ר

=

200

ג

=

3

 

 

ל

=

30

 

 

ש

=

300

ד

=

4

 

 

מ

=

40

 

 

ת

=

400

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ה

=

5

 

 

נ

=

50

 

 

ך

=

500

ו

=

6

 

 

ס

=

60

 

 

ם

=

600

ז

=

7

 

 

ע

=

70

 

 

ן

=

700

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ח

=

8

 

 

פ

=

80

 

 

ף

=

800

ט

=

9

 

 

צ

=

90

 

 

ץ

=

900

י

=

10

 

 

ק

=

100

 

 

א

=

1000

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האות 'א' הנמצאת בחוץ, היא הראשונה, היא מלכת האותיות, וכמו מנצחת על כולן. ביחד עם 27 האותיות המוקפות במסגרת יש סה"כ 28 אותיות כערך המילה 'כח' !!!

רק כאשר האות 'א' נמצאת מחוץ לאותיות, יתר האותיות יתחלקו לקבוצות של שלוש שלוש, וערך כל שלישיה כזו במספר קטן  יהיה - 9. המספר – 9 -  מייצג את רעיון ה-  'אמת'

גם 'אמת' שערכה בגימטרייה 441. במספר קטן יהיה בדיוק - 9  (9=4+4+1) כמו כן כל מספר שנכפול אותו ב- 9 - סכום ספרותיו תמיד יחזור להיות - 9

בברכת התורה אנו מדגישים "ונתן לנו את תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו".

מכאן אולי מובן לנו מדוע האות 'ב' נחשבת במציאות מסוימת כאות ה"ראשונה". האות 'א' רוחנית ביותר, והאות 'ב' יש לה את היכולת הגשמית להתחבר אל עולם החומר.

 

האות א' הראשונה שערכה 1, מתלכדת עם האלף האחרונה  שערכה אלף - 1000  על פי הסוד שבפסוק "איכה ירדוף אחד אלף..".

צורה זו רומזת לפסוק: "אני ראשון ואני אחרון..." (ישעיהו מד 6)

 

                                               

האות אל"ף - אות ה 'כח'

 

על פי חישוב הנקרא מספר הכפלה האות אל"ף היא אות המסמלת 'כח'. כיצד? מהו מספר הכפלה?

הסבר: ערך כל אות מתקבל מסכום כל ערך האותיות שהופיעו לפניה וכולל גם אותה: דוגמא:

האות א' ערכה  - 1

האות ב' ערכה  - 3  =    (א+ב)

האות ג' ערכה  - 6   =   (א+ב+ג)

האות ח' ערכה - 36  =   (א+ב+ג+ד+........+ח)

האות כ' ערכה - 75  =   (א+ב+ג+ד+.....+י+כ)

הבה ונמצא בחישוב זה  את ערך המילה 'כח': (כ)75+(ח)36 =111 נגלה שערכה 111 כערך המילה: 'אל"ף'!!!

 

 

כ"ח אותיות בפסוקים מיוחדים

 

-          בפסוק הראשון בתורתנו הקדושה יש בדיוק 28 אותיות.

-           בפסוק הסמוך, הקרוב ביותר לפתיחת עשרת הדברות: "וידבר א-להים את כל הדברים האלה לאמר". יש  בדיוק 28 אותיות. (שמות, כ', א).

-          גם בקדיש : "יהא שמה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא" יש בדיוק 28 אותיות על סמך הפסוק "ועתה יגדל נא כח א-דני'..." (במדבר י"ד, י"ז)

 

 

 

ה"מתחרה" של האל"ף

 

דורשי רשומות ספרו לנו, כי כל אחת  מהאותיות הופיעה לפני הבורא כדי לנמק, מדוע מתאים לה להיות אות המתחילה את ספר התורה. האותיות הופיעו בסדר הפוך מהסדר הידוע לנו היום, מהסוף אל ההתחלה. האות 'ת' נכנסה ראשונה ואחריה האות 'ש' ואחריה האות 'ר' וכן הלאה... כל אחת היתה צריכה כביכול לנמק מדוע דווקא היא מתאימה  להיות הראשונה באותיות התורה. בכל מקרה, בכל אות, מצא הקב"ה סיבה מדוע היא לא  מתאימה... עד שהגיעה האות 'ב' והציגה את עצמה כאות המסמלת 'ברכה'. הסכים הבורא לשבץ אותה כאות הראשונה בתורה, במילה 'בראשית'.

האות "אל"ף" "עמדה מהצד נבוכה" ואפילו לא ניתנה לה הזדמנות  לומר את דבריה, שהרי כבר נבחרה האות המתאימה.

אמר לה הקב"ה: לך אני שומר  מקום מיוחד "כאשר אתגלה על הר סיני לתת את סוד הנצח לבניי, בך אני מתחיל את עשרת הדברות במילה: 'אנכי...'

בזוהר, רעיא מהימנא כ"ג פרשת קורח (דף קע"ט ע"א) נאמר כי הקב"ה החליט להתחיל את התורה דווקא באות 'ב' ובכוונה תחילה לא באות 'א'. מכיוון שהאות 'ב' מבטאת רעיון של 'ברכה', דהיינו ריבוי ושפע. והאות 'א' מבטאת  רור'.

 

ההוגים  שואלים שאלה טובה - אם 'א' רומזת ל 'ארור' מדוע אם כן נבחרה האות 'א' לפתוח את מעמד הר סיני,  את עשרת הדברות במילה 'אנכי'?

התשובה היא פשוטה, ויש בה חכמה גדולה ומסר עמוק ביותר: האות 'א' מייצגת רוחניות!

יש שני חלקים בתורה. רש"י הקדוש שם לב ושאל מדוע התחילה התורה ב'בראשית'? אם עיקר התורה הן המצוות והקשר אל העולם הרוחני מדוע התחילה התורה בספור בריאת העולם הגשמי?

נכון! שני חלקים הם! סיפור יצירת העולם הגשמי, וסיפור העולם הרוחני. –  אבל חד הם!

בעולם הגשמי, מצפים אנו תמיד לשפע לפריון, לתוספת ברכה. "ואהבך וברכך  והרבך..." (דברים ז' י"ג)  לכן כאשר מתחילים בסיפור העולם הגשמי תבוא האות 'ב' שמייצגת כפילות, ריבוי ושפע. ידוע המאמר: "מי שיש לו מנה רוצה ומבקש מאתיים". כל ילד שנוסף במשפחה זו ברכה, כל תוספת והכפלת משכורת היא ברכה. אבל, כאשר עוסקים בעולמות רוחניים המושגים "מתהפכים". "אנכי ה' א-להיך!" אחד ויחיד!!! כל ריבוי ח"ו הוא קללה! לכן "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני..." בעולם הרוחני -האחדות היא הברכה  הוא "היוצר אור הוא הבורא חושך  "אני אני הוא ואין אלהים עמדי... " (דברים ל"ב, ל"ט).

מכאן אנו מבינים יותר כי האות 'א', היא האות המובילה בין האותיות. כמו שעשרת הדברות הן רוחניות ולכן התחילו באות 'א', כך נבין בגלל שהאותיות הן דבר רוחני ולא גשמי - התחילו באות 'א'. 

 

האות 'א' ושם הוי'ה

 

האות א' שצורתה הגרפית מורכבת משלושה חלקים: 'י-ו-י' ערכם הגימטרי יחדיו = 26. מספר זה רומז  לשם הוי'ה שערכו בגימ' 26. בפירוש מדוקדק אפשר לומר שהאות 'א' רומזת  לבורא עולם, אל הקב"ה!

  ישנם מספר שמות מרכזיים לקב"ה, שלכל אחד מהם ערך גימטרי שונה: 'י-ה' (15), 'י-ה-ו-ה' (26),  'א-ל' (31), 'א-להים' (86).

 

תופעה מדהימה!

בפסוקים הראשונים בתורה מוצפנים רמזים הקושרים בין האות 'א' לשמותיו השונים של ה'. כאשר נמנה אותיות מתחילת התורה (מהאות 'ב' של 'בראשית') על פי המספרים המיצגים את שמות הקודש הללו, נגלה כי "שם" נמצאת האות  'א', המייצגת  במיקומה את אחד משמותיו של הבורא.

 

 

'י-ה'

=

א- אות מספר 15

בביטוי: "את השמים ..."

'י-ה-ו-ה'

=

א- אות מספר 26

בביטוי: "ואת הארץ..."

'א-ל'

=

א- אות מספר 31

בביטוי: "והארץ היתה..."

'א-להים'

=

א- אות מספר 86

בביטוי: "א-להים..."

 

 

 

 

 

 

 

 

אם ישאל השואל מדוע במקום ה-65 הרומז לשם א-ד-נ-י לא מצאנו את האות 'א'? הרי גם זה אחד מהשמות הידועים והכתובים לאורך התורה!

נזכיר כי שם השם המיוצג ע"י האותיות 'א-ד-נ-י' והמכונה בשם 'אדנות', לא התגלה בעולם, עד שבא אברהם אבינו, וקראו אדון בפעם הראשונה. בתורה מוזכר שם קדוש זה אצל אברהם אבינו בבראשית (לך לך טו, ב.) אברהם אבינו השתמש בשם זה שש פעמים ואחריו ...משה רבנו בלבד.

הערה: אות מספר 65 היא האות "י" הנמצאת במילה: א/להים' בביטוי "ורוח א/להים מרחפת..."

 

 

 

 

עשרים וששה דורות

 

הזכרנו כי האות 'א' המתינה מאז בריאת העולם, עד שתקבל את מקומה הראוי לה, במעמד הר סיני בעשרת הדברות: האות הראשונה במילה הראשונה "אנכי..."! 

כמה דורות המתינה ה- 'א'?

 

מאדם הראשון עד נח.....................................................

-

10 דורות-

10 =

י

מנח ועד אברהם............................................................

-

10 דורות-

10 =

י

מאברהם עד מתן תורה (יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה)

-

6 דורות-

6  =

ו

 

הקב"ה התגלה, לעולם כולו במעמד הר סיני בדיוק לאחר 26 דורות כמספר שם הוי'ה.

 

נשאלת שאלה מיוחדת:

נאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג כה). פירוש: אם אין תורה אין מציאות של קיום בעולם. הרי  העולם כן היה קיים 26 דורות עד מעמד הר-סיני, הכיצד?

על זה הסמיכו חז"ל  את הפסוק "עולם חסד יבנה" הקב"ה שמידתו מידת הרחמים (שם הוי'ה) התנהג במקרה זה, על פי מידת החסד, ולכן העולם היה יכול להתקיים. דוד מלך ישראל נעים זמירות ישראל, חיבר פרק מיוחד , תהילים  קל"ו, פרק זה נקרא 'ההלל הגדול' (שונה מההלל המצרי הנאמר בחגים ובמועדים). הוא בנוי בצורה מיוחדת מכל פרקי התנ"ך. הוא  בנוי מ- 26 פסוקים וכל אחד מהפסוקים הללו מסתיים בשלוש מילים קבועות "כי לעולם חסדו".  26 פעמים "כי לעולם חסדו".

דוד המלך שר שיר הלל לריבונו של עולם, אשר הואיל בחסדו הגדול להשאיר את העולם קיים עד שישראל יקבלו את התורה, עשה להם נסים אותות ומופתים, קיים  את העולם גם ללא תורה במשך 26 דורות ולכל דור הקדיש פסוק אחד.

המעיין בפרק מיוחד זה יגלה רשימה ארוכה של טובות וחסדים שעשה הבורא עם העולם ועם עם ישראל. כולל מכות פרעה, יציאת מצריים, קריעת ים סוף, המן במדבר, ניצחונות על האויבים הגדולים סיחון ועוג... (בשנת הארבעים לצאת בנ"י ממצרים) דבר אחד  חשוב  ביותר כאילו "נשכח"! לא הוזכר מעמד הר-סיני, קבלת התורה. הכיצד?

יש להבין כי מעמד הר סיני לא היה עוד אירוע בתהליך הגאולה, היא  הגאולה עצמה. מעמד הר סיני קבלת התורה, זה הכל! זה לא חלק, זה לא פרט בהיסטוריה. זו כל המהות שלנו כעם. אלה הריאות והלב של העם. אין מציאות של עם ללא תורה. אם אין תורה אין כלום!

עתה שיש לנו תורה, ואנו הוגים בה ומקיימים אותה, אנו חיים, חיים שיש בהם גם זכות ולא רק חסד. לכן דוד המלך לא הזכיר את מעמד הר סיני וקבלת התורה כחסד מוחלט, כי גם לנו יש זכות בזמן שהצהרנו: "נעשה ונשמע"!

 

 

 

 

אות של אינסוף

 

האות 'א' היא אות רוחנית ביחס לאותיות אחרות. כל אות בנויה מגבולות. האות 'ב' למשל, יש לה גבול למעלה מעין "גג". יש לה גבול בצד ימין - "קיר". יש לה גבול בבסיסה - "רצפה". כך כל אות ואות יש לה לפחות גבול אחד או יותר כגון האות 'ם' סגורה מארבעת צדדיה. לעומתן האות 'א' ללא גבולות! למעלה - אין לה גבול. למטה -אין לה גבול וגם בצדדים אין לה גבולות. היא מבטאת את האינסוף שאין לו גבול. היא מבטאת את ה"אין" הבלתי נתפש. "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (בראשית כח יד)  בגלל שהיא אות רוחנית היא משמשת פעמים רבות לבטא ערכים עם משמעות רוחנית. כגון:  הרבה משמותיו של הקב"ה מתחילים באות 'א': א-ל א-להים, א-לוה, א-דני, א-היה א-שר א-היה ,א-הוה, ( משמות הקודש) ועוד...

מלים חשובות כגון: אמונה, אהבה, אמת, אור, אחווה, ועוד...

 

 

 

א- סת"ר

 

האות 'א' הרומזת לקב"ה יש לה ולקב"ה "תכונות" משותפות.

החותמת של הקב"ה היא המילה: 'א מ ת'

אנו מוצאים חותמת זו במעשה בראשית:

"בראשית ברא א-להים את"

ובסוף מעשה בראשית בסיום בחתימה: "אשר ברא א-להים לעשות"

המיוחד במילה 'אמת' שהיא בנויה מהאות הראשונה של ה - א'-ב' , האות האמצעית ומהאות האחרונה.

על הקב"ה נאמר "אתה סתר לי" (תהלים לב,ז) ודרשו: ס'וף ת'וך ר'אש. הקב"ה, בשם הוי'ה  מבטא את כל הזמנים היה הווה ויהיה. הקב"ה אמר: "אני ראשון, ואני אחרון, ומבלעדי (בהווה) אין א-להים." (ישעיה מד,ו)

 

 סוד שם האות 'א' - "אלף"

קיים סדר הגיוני של כל האותיות "א-ב". על פי הגיית האותיות במציאות, ראה טבלה להלן. האותיות נהגות מחמשה  מקורות שונים  החל מעומק הגרון, עד השפתיים מבחוץ. 3 האותיות של המילה א-ל-ף בנויה בדיוק  משלושה חלקים: משני הקצוות, מהאות הראשונה והאחרונה:"א-ף" ומהאמצע של הסדר המיוחד, מהאות "ל". כדלהלן.

(לרמוז כי כדי לבטל חרון אף ה' יש צורך בלימוד תורה..ללמוד להבין להשכיל לשמור ולעשות ולקיים...")

 

 

אותיות שמוצאן מהגרון

א ה ח ע

ספירת הבינה

אותיות שמוצאן מהחיך

ג י כ ק

ספירת החכמה

אותיות שמוצאן מהלשון

ד ט ל נ ת

ספירת הדעת

אותיות שמוצאן מהשיניים

ז ס צ ר ש

ספירות נצח והוד

אותיות שמוצאן מהשפתיים

ב ו מ ף

ספירת מלכות

 

 

 

  

 

 

 

 

האות 'א-ל-ף' בנויה:

מהאות 'א' הנהגת מתוך עומק הגרון- בפנים.

האות 'ל' הנהגת בלשון -  באמצע.

האות 'ף' נהגת בשפתיים- בחוץ.

 

אם נרצה לדייק נתבונן ונראה כי:

האות 'א'  היא האות הראשונה בקבוצה הראשונה.

האות 'ל'  היא האות האמצעית בקבוצה האמצעית.

האות 'ף'  היא האות האחרונה בקבוצה  האחרונה.

 

 

 

א' - חובקת עולמות

 

האות 'א' מזכירה לנו את חלומו של יעקב "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".

ה"קו" האלכסוני  דומה לסולם  שבסיסו  למטה ומגיע  למעלה. היא מחברת שמים וארץ.

 

המילה 'א-ל-ף' בנויה משלוש אותיות בעלות גובה שונה: האות 'א' - אות בגובה ממוצע  (לא פורצת לגובה ולא למטה) האות 'ל' היא האות הפורצת לגובה (היא האות היחידה הגבוהה בתוך הא'-ב' . בלשון הקבלה נקראת: "מגדל הפורח באויר"). והאות 'ף' האות החודרת ויורדת למעמקים. וכל זה רומז: "ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה". (תהלים קג יט) "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך". (תהלים קלט ח)  "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (עלינו לשבח) (ובלשון הזוהר: "לית אתר פנוי מיניה"

 

 

 

ברכת כהנים והאות 'אלף'

 

ראינו כי האות 'א' בנויה מ-3 אותיות י'-י'-ו'.

 מזכיר לנו את הפסוק: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי (י-ו-י= 26=י-ה-ו-ה) אבוא אליך וברכתיך."

 לכן, זה גם סוד האותיות לברכת כהנים: "י'ברכך  י-'ה... וישמרך".  ר"ת:  י-י-ו.

ובהמשך-  ברכת כהנים "לוקחת" את האותיות האחרות של ה'א-ל-פ'

ומצרפת אותם בראש התיבות בברכת כהנים:

"יאר יפניו אליך ויחונך, ישא יפניו אליך וישם לך... שלום"

המילה 'שלום' כוללת בתוכה הכל.

 המילה 'שלום' כוללת בה  הכל כי 14 המילים הראשונות של ברכת כהנים נרמזות ב-14- פרקים של אצבעות היד, והמילה: 'שלום', המילה ה-15, נרמזת בכף היד המכילה את הכל בתוכה. (לכן גם אומרים 'שלום' בחיבור שתי כפות הידיים של הידידים)

במקום אחר כתבנו כי המילה 'שלום' כוללת את כל המציאות המחולקת לארמ"ע, פירוש כל האלמנטים של המציאות: אש-אנרגיה, רוח מים ועפר שהם 4 האפשרויות של המציאות,"מוצק, נוזל גז ואנרגיה".(ראה הסבר מפורט בהמשך, בסוד האות :"ש")

 

 

צורת האות א' כמים עליונים ותחתונים

 

כאמור, בנויה האות 'א' משתי אותיות 'י', ואות 'ו' באמצע. האות 'ו' הרומזת לאויר, היא גם מפרידה, וגם מחברת בין שני יסודות הנרמזים בשתי אותיות 'י': מים עליונים (רוחניות) ומים תחתונים (גשמיות). המים העליונים מבטאים שמחה, הם קרובים וקשורים לקב"ה, הם אינם נפרדים ממנו. המים התחתונים בוכים, רוצים להיות קרובים להקב"ה. האות י מסמלת גם מרחק וגם קרבה.

אף הקב"ה מצד אחד סובב כל העולמים, ומן הצד השני ממלא כל העולמים – כל פרט בעולם יש בו חיבור. כל נקודה נמצא בה אור ה'.

אלף – הוא אחדות. אחד –צמצום פנימיות, מקביל ל"ממלא כל עלמין"

 וגם ריבוי (אלף=1000) אלף ירמזו לפיזור: במקביל למושג: מסובב כל עלמין. דומה למושגים:"אור פנימי" ו"אור מקיף"

 

לסיום סיפור קצר:

אותו ילד שלימדו אותו "א-ל-ף" ולאחר שקלט סוף סוף... הסבירו לו שיש להמשיך וללמוד אות "ב".

הגיב ואמר בתמיהה: "מה? יש עוד אות "ב"?!

גם אנו נאמר "אפס קצהו למדנו" ואידך- זיל גמור, פירוש: למד!

כן, לפנינו יש עוד אות והיא..."ב"

 

 

 

 

'ב' -  מה סודך?

 

צורת האות 'ב'  -  צורת בית שיש לו גג, קיר ורצפה, וצד אחד פתוח לרווחה דומה לכניסה פתוחה של הבית. הבית מלא אור. הבית הזה מכיל בתוכו רוחניות.

אות זו זכתה להיות האות הראשונה  בתורה, בגלל כשרה להיות אות מתווכת בין עולם הרוח לעולם הגשם.

 

 

בטחון ודאגה

 

האות ב' רומזת למידת הבטחון. דורשי רשומות הפנו את תשומת לבנו למילה דאגה ואמרו כי היא מילה שנבנתה מהאותיות הראשונות של הא'-ב' ללא האות 'ב' המסמלת את מידת הביטחון. מי שחי ללא ביטחון בבורא הרי כל ימיו יהיה בדאגה. יש לזכור שיש "סדרן" בעולם, והוא המסדר את העולם צופה משגיח ...והכל תלוי ברצונו... לא נופתע אם נגלה שהמילה 'סדרן' היא בגימ' 314 כערך שם ה' -  "ש-די".

המתעלם מה"סדרן" וחושב שהעולם הפקר "לית דין ולית דיין" ח"ו, הרי הוא חי       "ב-ד-א-ג-ה". יש לשים לב לסדר האותיות במילה זו? התשובה היא:  אין סדר! אלה חמש האותיות הראשונות של הא'-ב' ואין אחת נמצאת סמוך לחברתה על פי הסדר... כך, באי-סדר הזה יש ליטול ציפורניים בסימן: 'בדאג"ה'. אצבע שניה (ב) אח"כ אצבע רביעית (ד)  והמשך: ראשונה, שלישית וחמישית.

אמר החכם אבן עזרא: "הסר דאגה מלבך, כי: העבר- אין! העתיד- עדיין! הווה -כהרף עין! דאגה מנין?"

 

המתבונן יראה כי בכל 22 אותיות הא'-ב'  יש רק שלוש אותיות המסתיימות בשתי אותיות- 'ית' והן האותיות המהוות את השורש של המילה 'בטחון' האות 'ב' –בי"ת האות 'ט' –טי"ת  האות 'ח'-חי"ת אין לנו אותיות נוספות עם סיומת כזאת.

שלושתן חד הן, יוצרות את המילה 'בטח': "וישבתם לבטח בארצכם" (ויקרא כו ה) האותיות 'ית' בגימ' 410  רומזות לערכים יסודיים וחשובים  כגון: 'קדוש', 'משכן', 'דרור', 'קודש', ועוד...

 

במילה 'בראשית' נרמז: בראש- ית פירוש: בהתחלה: 'ית' (קדושה... בחירה חופשית...)

המילה 'בראשית' רומזת בשיכול אותיותיה "ראש-בית". לעיל באות 'א' הוסבר גם מדוע היה  נכון להשתמש באות 'ב' כאות ראשונה של התורה.

הכרנו את האות 'א' המביעה עולם רוחני ומושגים רוחניים נעלים, האות 'ב' רומזת לעולם מעשי יותר, עולם גשמי אבל יש בו מהתכונות הרוחניות של שכנתה האות 'א' על כך ניתן להיאמר  "טוב לצדיק וטוב לשכנו".

האות 'ב' תרמוז על גוף, על בית, על כלי, מיכל... כאשר כלי זה מחזיק בתוכו אוצרות רוח נעלים. הגוף מחזיק את הנשמה.  עור הקלף מחזיק את אותיות הקודש שעליו. הכלי מחזיק בתוכו "אורות"- רעיונות אידיאות וערכים. הכלי מתחיל לקבל מהתכונות של התוכן היצוק בו. הגוף יכול להפך כלי קודש בגלל הנשמה השוכנת בו. הגוף כביכול מקבל תכונות רוחניות בזכות הנקודה הרוחנית ששכנה בו. אין 'ב' ללא 'א'!

האות 'ב' , למרות היותה כלי היא עדיין קוראת לנו "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". האות 'ב' מבקשת  מאתנו להתבונן  באור הנמצא בתוכה. שמה מעיד עליה 'בית' פירושו: 'פנים' כפי שנאמר בפסוקים:

"וכפרת אותה מבית ומחוץ..." (בראשית ו יד) "מבית ומחוץ תצפנו" (שמות כה יא)  "מבית לפרוכת..." (שמות כו לג).

 

 

'ב' - ספירת הבינה

 

האות בית רומזת לספירת הבינה ולתכונה המיוחדת הזאת.

הזכרנו לעיל שהאות 'ב' מבקשת מאתנו להתבונן בה פנימה, ושמה מעיד על פנימיות. נוכל יותר להבין מדוע מתאימה היא לתכונת הבינה.

האות 'א' רומזת לספירת החכמה מלשון "ואאלפך חכמה" (איוב לג לג)- לפעמים האות 'א' רומזת לספירת הכתר, ואז האות 'י' רומזת לספירת החכמה. לכן, יש הרואים במילה 'בית' את המלים בת- 'י' פירוש: היא תוצאה של ספירת החכמה, האצורה בקרבה.

על פי הפשט, חכמה היא השגת ידע, רכישת ידיעות איסוף פרטים, השגת ידיעות ממקורות חוץ ממנו, ואילו בינה היא מעלה אחרת של התבוננות פנימית של ניתוח פרטים של הרכבה, הבנת דבר מתוך דבר, ניתוח ופתוח החכמה שהושגה. ה - 'א' קודמת ל – 'ב' לרמוז כי בשלב ראשון יש  צורך לרכוש ידיעות כמה שהאדם  יכול להשיג ורק אח"כ יעמול להבנת הדברים על בורין.

 

 

תכונות האות 'ב' רומזות לאשה

 

תכונת הבינה ניתנה לאשה על פי מה שנאמר "ויבן ה' א-להים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם". (בראשית ב כב) מכאן למדו חז"ל: "בינה יתירה באשה יותר מבאיש" (נדה מ"ה ע"ב) אשה - תכונתה היסודית פנימיות. "כל כבודה בת מלך פנימה." קבלה את תכונות האות 'בית' ולא סתם היא נקראת בתואר כבוד עקרת הבית שהיא גם עיקר הבית. האשה לפעמים נקראת 'בית' . "לאשתי קראתי "ביתי".

האיש לעומת זאת, מקביל לתכונת החכמה. גם מצאנו זאת במאמר חז"ל בעניין המעלה הגדולה של האשה: "אדם הולך לשוק מביא מכל הבא ליד... והאשה בבית יש לה את התכונה לצרף את הדברים ויצור מהן יצירה מאכלים ועוד..."

גם בספירות, ספירת החכמה נקראת "אבא" וספירת הבינה נקראת "אמא", סמכו זאת גם על פסוק במשלי: (ב ג) "כי אִם לבינה תקרא" ודרשו: "כי אֵם לבינה תקרא" (זהר שמות דף קא א)

 

 

מח ולב

 

אם נתעמק באותיות המקבילות לאותיות א' ב' בצורה הבאה: אם נחצה את 22 האותיות נמצא כי אפשר לחלק את האותיות לשתי קבוצות של 11 אותיות: קבוצה אחת עד האות כ', וקבוצה שנייה תתחיל מהאות ל'. נקביל קבוצה מול קבוצה ונראה כי מול 'א' נמצא את האות 'ל' ומול האות 'ב' נמצא את האות 'מ'. שיטה זו של חילוף אותיות נקרא:  "אל - בם"

 

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

כ

ל

מ

נ

ס

ע

פ

צ

ק

ר

ש

ת

 

א - ל    ב - מ

 

                            

 

נמצא מס' רמזים: נמצא את המילה 'אם', וכן את המילה 'לב' (בתוך ה'אם').

המושג 'אם' קשור ל'לב' והמושג 'אב' קשור ל'מח'. מהיסוד הזה יתפצלו רעיונות רבים הקשורים זה בזה:

 

 

 

 

 

אב

אם

 

 

 

 

 

מח

 

 

לב

 

 

 

חכמה

 

 

 

 

בינה

 

חמה

 

 

 

 

 

 

לבנה

 

 

 

החכמה - תכונתה היסודית קליטה ורכישת ידע. בעוד הבינה - מעמיקה יותר, מתבוננת ומנתחת. כושר ההתבוננות נמצא בלב על פי הפסוק "ולבבו יבין...", (ישעיהו ו ז) האב מעביר ידע  מ'אב  לבן', ואילו האם מעבירה רגשות, אמונה ומידות. לבינה יש נ' (50) שערים הנקראים 50 שערי בינה. כח הנשמה במח,  וכח  הרוח והרגש בלב. מח ולב בגימ' - 86- כערך המילה: 'א-להים'.  השם 'א-להים' על פי תורת הסוד מתחלק לשני חלקים 'אלה' ו'מי' כאשר המילה 'אלה' מבטאת את העניינים הגלויים הידועים והנראים, ואילו המילה: 'מי' מתייחסת לצד הנסתר הפנימי, ה"איזטורי". המילה 'מי' ערכה בגימ' 50 כמספר שערי הבינה.

 

הנביא ישעיה מדגיש ומזכיר לנו: "שאו מרום עיניכם וראו  מי ברא אלה." (ישעיהו מ כו) הפירוש הקבלי הוא: יש לזכור  ולדעת כי ה"מי", הנקודה הפנימית, הרוחנית, הנסתרת, היא זו שבראה את העולם הקיים, הנראה, את ה"אלה".

בפינו יש 32- שיניים כערך המילה 'לב'. השיניים טוחנות מרסקות ומפוררות... בדיוק כמו הבינה... המתבוננת מכל זווית אפשרית. ה'מאכל' נחשב לספירת החכמה.

קיימים גם ל"ב שערי חכמה המובילים להבנת  חמישים שערי הבינה.

ה'א' יכולה לרמוז למחשבה, וה'ב' יכולה להיחשב כדיבור, מחתך ומבהיר...

 

 

האות 'ב' כמייצגת שניים שהם אחד

 

האות  'ב' ערכה שתים. "טובים השניים מן האחד" (קהלת ד ט) טובים השניים כאשר הם נובעים ויוצאים ממקור 'אחד'.  שניהם טובים  כאשר הם מחוברים כאחד,  כדברי הפסוק: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". (תהלים קלג א) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". (בראשית א ה) בעולמנו קיימים מושגים רבים המופיעים בצמדים של שניים שניים.

גוף ונשמה, עולם הזה ועולם הבא, זכר ונקבה,  אור וכלי, משפיע ומקבל, שחור לבן וכו'. המושגים הללו נראים כנפרדים זה מזה אבל לאמיתו של דבר, אלה שנים שהם אחד.  שני המושגים משלימים זה את זה. לשניהם,  כאחד יש קשר.

 

הבה נבדוק את המושג של חלוקת מצוות התורה ל"שתי קבוצות":

מצוות שבין אדם למקום,  ומצוות של בין אדם לחברו.

יש המנסים "לחלק" את שני הצדדים של שני לוחות הברית: צד ימין הן מצוות שבין אדם למקום,  וצד שמאל המצוות שבין  אדם לחברו.  ידוע לכל אדם שאין הבדל  ואין העדפה זה על זה.  שניהם חלקים מדבר שלם. אין להגדיל בחשיבות צד אחד. שניהם חשובים כאחד.

הבה ונבדוק מושגים  המייצגים את שני החלקים הנזכרים: נשים כל מושג על כל אחת מכפות המאזניים, ונגלה הקבלה ואיזון:

 

 

מצוות שבין אדם למקום

ערך גימטרי

מצוות בין אדם לחברו

אחד

13

אהבה

תורה

611

גמילות חסדים

ואהבת את ה' א-ל היך 

907

ואהבת לרעך כמוך אני ה'

שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד

1118

דן את כל האדם לכף זכות       

 

 

הסבר: רבי עקיבא שהכריז: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", הוא היה הסמל ודוגמה למסירות נפש לקידוש ה'. בזמן שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל הוציא את נשמתו במילה אחד', המופיעה בסיום הפסוק שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד.

רואים מצד אחד את המילה המייצגת את המצוות שבין אדם למקום והיא 'אחד', ובמקביל את המילה 'אהבה' הרומזת ל"ואהבת לרעך כמוך". שתי מלים אלה ערך כל אחת=13!

במצוות שבין אדם למקום אנו מוצאים מצווה כוללת, והיא מצוות לימוד התורה כפי שנאמר: "ותלמוד תורה כנגד כולם". מצד אחר - מצווה המסמלת והמייצגת מצוות שבין אדם לחברו היא מצוות הצדקה, הנרמזת בביטוי: "על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".                

'תורה'  ו'גמילות-חסדים' שני הביטויים האלה כל אחד בדיוק: 611!

רמזנו לעיל אודות רבי עקיבא המייצג רמה רוחנית גבוהה ביותר, שידע לשלב את "שני סוגי מצוות" אלה. האיזון בין שני סוגי מצוות אלו מתבטא במיוחד בפסוקים:  "ואהבת את ה' (הוי'ה) א-להיך" והפסוק "ואהבת לרעך כמוך אני ה' (הוי'ה)" שניהם בערכים שווים כל אחד מהם 907 בדיוק!

 

 

הכל נמצא ב'בראשית'

 

כל דבר בעולם ובהוויה, נרמז במילה הראשונה של התורה: 'בראשית'. ממש כשם שבגרעין התא צפון כל המידע לגבי כל איבר בגוף. מעין ד.נ.א רוחני של המציאות. גם את הרעיון המיוחד שהוזכר לעיל, נמצא במילה זו:

לכל אות יש מילוי - הן האותיות המשלימות את שם האות כמילה. הבה ונמצא את ערכן של מילוי האותיות היוצרות את המילה 'בראשית'. לכל אות במקרה זה שתי אותיות במילוי:

 

 

 

האות

מהיכן מוצאה

 

מילוי האות

 

ערך מילוי האות

ב

מהשפתיים

ב

ית

=

410

ר

מהשיניים (או הגרון)

ר

יש

=

310

א

מהגרון

א

לף

=

110

ש

מהשיניים

ש

ין

=

60

י

מהחיך

י

וד

=

10

ת

מהלשון

ת

או

=

7

 

 

 

ערך של כל  12 האותיות המשלימות את המילה 'בראשית' ערכן בדיוק: 907, כערך  כל אחד מהפסוקים:  "ואהבת את ה' א-להיך", "ואהבת לרעך כמוך אני ה''"

החיבור של כל 18(ח"י)  האותיות (בית+ריש+אלף+שין+יוד+תאו) ערכן 1820, ורומז למכפלת שני מספרים 70X26 המסמלים את הביטויים: סוד = 70, י-ה-ו-ה = 26.

(מומלץ ביותר לעיין במחקר נפלא  של הרב יניב בספרו "צפונות בתורה" אודות הגילוי המדהים של המספר 1820!)  

 

המילה 'בראשית' מורכבת מאותיות היוצאות מחמשת מוצאות הפה שנזכרו לעיל בהסבר לאות 'א'. האם אין המילה 'בראשית' חובקת עולמות, ובתוכה הכל?!

 

מצאנו מילה נוספת, משמעותית ביותר, אשר מרכיבות אותה אותיות היוצאות מכל מוצאות הפה, והיא המילה 'קדושה'. הגאון מוילנא רמז במילה זו, שהקדושה היא דבר הכולל את כל האדם, כל מהות האדם משתתפת במעשה קדושה.

 

האות

מהיכן מוצאה

ק

מהחיך

ד

מהלשון

ו

מהשפתיים

ש

מהשיניים

ה

מהגרון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אחד יחיד ומיוחד

 

ייחוד ה' מתבטא בפסוק הידוע לכל יהודי:

"שמע  ישראל  הוי'  א-להינו  הוי'  אחד". (דברים ו ד)

ערך הפסוק: בדיוק    8  1  1  1

 

סודות המספר  1118  בתורה,  בנביאים,  ובכתובים:

 

בדיקה בתנ"ך ובמקורות תעלה, כי בכל אחד משלושת חלקי התנ"ך קיים פס' אחד בלבד בעל ערך זה- 1118:

 

בנביאים -    "הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו" = 1118 (עמוס ג)

בכתובים-  "הוי' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו"=  1118 (תהלים כ)

(הפסוק הזה הוכר ע"י חז"ל כפסוק חשוב)

וכן מצאנו במשנה:  " ...דן את כל האדם לכף זכות"= 1118  (אבות א משנה ו)

 

חלקי פסוקים המוכרים כביטויים ידועים:

"ימין הוי' עשה חיל , ימין הוי' עשה חיל" =1118 ( תהילים קיח)

"מנא מנא תקל ופרסין" =1118   סוד ביטול הקליפה לפני הגאולה (דניאל ה)

"...חמיך עלה תמנתה לגז..." =1118   סוד הגאולה (בראשית לח)

 

שמות המייצגים את הרעיון המרכזי: "קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד הוא"

'ישראל' + 'משה' (אורייתא) + "ע"ב ס"ג  מ"ה ב"ן" (קוב"ה) = 1118

 

בקבלה:  "מחשבה+ קול+ דבור+ מעשה" =1118

 

"מלכות שמים+ ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן = 1118

"בן-ציון בר-עמ"י דבק בה' בשמחה גדולה מאוד" = 1118

 

"הוי' צ-באות": יו"ד/ ה"י/ וי"ו/ ה"י/     צד"י/ בי"ת/אל"ף/ וא"ו/ ת"ו/ = 1118

 

"א-להים"(86)X "אחד"(13)=1118

 

18 האותיות המלוות את האל"ף עד  האות זי"ן:

א --ל"ף בי"ת גימ"ל דל"ת ה"ה ו"ו ז"ן =1118

 

ששה כיוונים מצטרפים לאות 'א' (ה-'א' כביכול במרכז ומסביבה 6 כיוונים)

 א-ימין ושמאל, קדם ואחור, למעלה ולמטה   =1118

 

לשון הקודש שמות האצבעות:

המכסות את העיניים בקריאת "שמע", או אצבעות הכהנים בברכת כוהנים..)

בֹּהן+ אצבע +אמה+ קמיצה+ זרת = 1118

חלקי פסוקים וביטויים נוספים שערכם 1118

 

חלקי פסוקים כפי שכתובים בתנ"ך

"הרבה ארבה את זרעך" (בראשית טז י)

"והפריתי אתו" (בראשית יז כ)

"לחת האבן והתורה" (שמות כד יב)

"שתי אבני שהם" (שמות כח ט)

"בתוך בני ישראל אני הוי'ה" (ויקרא כב לב)

וידבר משה את מעדי הוי'ה" ויקרא כג מד)

"ואשבר מטת עלכם"... (ויקרא כו יג)

"..ושבעים תמרים" (במדבר לג מ)

"..את הוי'ה א-להיך כי הוא הנֹתן לך כח..." (דברים ח יח)

"אשר ישנו פה עמנו..." (דברים כט יד)

"ומלאו פני תבל תנובה" (ישעיה כז ו)

"שבתותי" (יחזקאל כג לח)

הלוא אתה מקדם הויה א-להי קדשי" (חבקוק א יב)

"הוי'ה אורי וישעי ממי אירא הוי'ה מעוז חיי" (תהלים כז א)

כי הוי'ה אהב משפט ולא יעזב את חסידיו..." (תהלים לז כח)

"שיר המעלות אל הוי'ה..." (תהלים קכ א)

"בית הלוי ברכו את הוי'ה..." (תהלים קלה כ)

"בכתר מלכות.." (אסתר א יא)

"מנות איש לרעהו.." (אסתר ט יט)

"ואֹמר אנא הוי'ה א-להי השמים הא-ל הגדול והנורא..." (נחמיה א ה)

"מן היום הראשון ועד היום האחרון" (נחמיה ח יח)

"ויברכו שם כבודך ומרומם על כל..." (נחמיה ט ה)

"ותרומתינו" (נחמיה י לח)

"שם דויד בכל הארצות" (דבה"י יד יז)

"ארון ברית הוי'ה אל מקומו" (דבה"י ה ז)

"על שערי בית הוי'ה ..." (דבה"י כג יט)

 

"אוהב (כתוב: אֹהב) צדקה ומשפט חסד הוי'ה מלאה הארץ" (תהלים לג ה)

"אנחנו (כתוב: ואנחנו) עם מרעיתו וצאן ידו" (תהלים צה ז)

 

חלקי תפילה: בערך של 1118

אבינו מלכנו עשה למענך אם לא למעננו

ברך את מעשה ידנו

בתשבחות

חסידיך צדיקים עושי רצונך

ראו כי כל אלה עשתה ידו

 

ברכות בערך של 1118

"יברך הוי'ה מעשה ידיך". "ברך את מעשה ידנו"

 

גם מצאנו ביטוי בספר גימטריקון: -שמשון נשר- הוצאת "שלום ציון" ביטוי משמעותי:

"מציאות הא-להים בורא העולם ומנהיגו".  ערכו של הביטוי: 1118  

צורת האות 'ב' ורמזיה

 

האות ב בנויה מ-3 ווי"ן משלושה צדדים.

למעלה, גג האות בי"ת – נחשב לצד מזרח. הצד הפתוח – צפון. בקבלה, זה צד הפחד, גבורה דין. המקום ממנו ייכנס הרשע וישאר בבחירה חופשית לתקן את תכונותיו בבחירה חופשית. (האות 'ב' מייצגת גם בחירה חופשית)

 

צד מזרח – רחמים, דרום – אהבה, מערב – אמונה.

האות אשר ברא אלוקים לעשות. רומזת לאות  בי"ת הזקוקה להשלמה.

הצפון פתוח ליצור מקום לאדם, שישלים בעולם את אשר ברא א-לוקים לעשות, אם ייסגר יהיה כמו האות מ"ם סופית, 'ם' זה תפקיד המשיח, לפתוח את המ"ם הזאת, רמז לכך מצאנו בפסוק: "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" (ישעיהו ט ו)

 

 

 

 

'ג' -  מה סודך?

 

האות 'ג' ערכה שלוש. מספר זה מהווה סמל לדבר יציב וחזק. נאמר בפרקי אבות: "על שלושה דברים העולם עומד..." וכן מצאנו במקומות אחרים את הביטוי: "על שלושה..."

וכן נאמר: "והחוט המשולש לא במהרה יינתק". (קהלת ד יב)

אבות האומה שלושה הם. תורתנו היציבה והנצחית, עליה נאמר: תורה משולשת- תורה, נביאים, כתובים, ניתנה לעם משולש- כוהנים, לויים, ישראל. בחודש השלישי-חודש סיון (השלישי מניסן). ע"י שלישי- משה השלישי (אהרון, מרים ומשה) ביום השלישי ("ויהי ביום השלישי בהיות הבקר...") (שמות יט טז)

 

 

 

 

מבטאת את ערך הנתינה.

 

'לגמול' פירושו 'לתת'. בהמת המדבר - הגמל, נותנת להולכי המדברות נותנת ונותנת, וכמעט שאינה מבקשת תמורה. יש לה יכולת ללכת במדבר ימים שלמים ללא מים.  ה"גָּמול" (תינוק- "כגמול עלי אמו...") נותן אושר להוריו. צורת האות 'ג' מבטאת את הרעיון הטמון בה. הולכת קדימה, צועדת על שתי רגליה, במרוצה כדי לתת משהו למי  שחסר, לדל, הנרמז באות הסמוכה לה, האות "דל"ת".

 

ההתחברות של האות 'ג' עם האות 'ד' יוצרת את המילה: 'גד' שפירושו 'מזל'. יש הסוברים שהמספר 'שבע' יכול לרמוז למילה 'שבע ודשן'. סוד ההצלחה הוא סוד הנתינה. ה'מזל' מילה המביעה ירידה כמו: "ונוזלים מן לבנון..." (שה"ש ד טו) ירידת השפע מהאור הבהיר, הלבן, מאור האין סוף, אל העולם הזה  הוא בזכות הנתינה. כח הנתינה נמצא בבורא בצורה מוחלטת. הדבק בדרכי הבורא  ומשפיע שפע על אחרים, הרי הוא מתחבר לרמות הרוחניות הגבוהות  אשר שם מקור השפע.

 

המילה: 'נתן' נקראת ישר והפוך כי הנותן הוא בסופו של דבר  מקבל! כן מצאנו את המילה "ונתנו... איש כופר נפשו..." (שמות ל יב) מילה זו נקראת בכיוונים הפוכים, מימין לשמאל ומשמאל לימין. נתינה - היא זכות.  מי שזיכה אותו הבורא לתת, קבל מתנה חשובה.

 

 

 

חסד

 

"עולם חסד יבנה". הבורא ברא את עולמו בחסד. בברכת המזון אנו אומרים: "הוא נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו..." המילה 'חסד' יכולה להתפרש כשתי מלים: חס-ד חס ומרחם על הדל והאביון. או ניתנת להתפרש  'ח-סד'. אחד הפרושים של השורש: 'סד' הוא: חיבור. האות 'ח' יכולה לרמוז ל: 'חיים' או ל: 'חכמה'. המבין כי תכליתו היא לתת ולהעניק, לעשות מעשי חסד, בזה הוא מתחבר לתכלית  חשובה של החיים, כאשר הוא מעניק חיים ופרנסה למי שזקוק...

 

נשאלה פעם שאלה מה קודם למה? חסד או חכמה?  כאשר אנו רואים שערכה של המילה: 'חסד' הוא 72 וערכה של המילה 'חכמה' 73 , צא וחשוב, מי קודם למי?

 

 

'גימל' - גמלות, בשלות

 

האת 'גימל' יכולה לרמוז על דרגה של בשלות. האדם הבוגר נמדד על פי נתינתו בחברה, בסביבתו. ככל שאדם משוחרר מהרגש לקחת ולקחת, ועובר לשלב של נתינה ועוד נתינה, הרי זה אחד מסימני הבגרות, סימן שהאדם נגמל מהאגו האישי ומתחיל לחשוב על הזולת.

 

 

 

סוד האות 'ג' שבמצח

 

ר' חיים ויטאל, תלמידו של האר"י הקדוש ספר באחד מכתביו: (פרי עץ-חיים צ"א ע"ב) "מורי זכרו לחיי העולם הבא, היה אומר כי כל המצוות שאדם עושה  נרשמות במצחו, וכל מצווה ומצווה נרשמת באות אחת דרך אותיות המיוחדות לאותה מצווה, ואם עשה מצווה אחרת, אז הארת אותה מצווה ראשונה מסתלקת ונבלעת בפנים במצחו, אבל אם עושה מצווה של צדקה אינה נבלעת בפנים כמו שאר האורות של שאר האותיות, אלא מאיר כל השבוע במצחו בסוד "וצדקתו עומדת לעד" ולא נבלעת תיכף".

ר' חיים ויטאל מספר על דרכו של האר"י הקדוש לקרוא את עוונות האדם על פרצופם. כך קרא מעל פרצוף האדם את כל המעשים שעשה. הבחין הרב הקדוש במצחו של תלמידו את שלוש האותיות: א' ב' ג' וה - 'ג' היו פניה הפוכות כלפי חברותיה הקודמות לאותיות: א' ב'. אמר לו האריז"ל שאינו גומל חסד עם אביו כראוי, אף על פי שאתה עושה חסד עמו, אבל לא חסד מלא ובשביל כך האות 'ג' מהופכת..

 

 

צורת האות 'ג' ורמזיה

 

יש הדורשים את האות 'ג' כרמז של שתי מלים:

1)       גי- רומז למילה 'אהבה', שערכה 13 כמו 'גי'.

2)       מל- רומז למילה 'מלא'. או למילה: 'מדבר'

אדם הגומל חסד, עליו לעשות זאת מתוך אהבה מלאה ולא חלילה בצורה  של התנשאות או גאווה.

המילה 'גימל' ערכה בגימ' 83 כערך הביטוי: 'לא גבה לבי'

 

יש הרואים באות 'ג' צורת חיבור של שתי אותיות: 'ז' ו 'י'. יחד ערכן: 17  כמנין המילה: 'טוב'. אכן מה טוב יותר משבת אחים גם יחד, עזרה הדדית ותמיכה בזולת?! (ראה  להלן הסבר מפורט יותר על המילה 'טוב' באות 'ט')

 המילה 'גימל' ערכה בגימ' = 83 כמו הביטוי 'טוב גנוז' וגם ערכה 'יחיה האדם'.

 

 

שפע ומזל

 

האות 'ג' המבטאת נתינה  וגמילות חסדים מובילה לשפע ומזל. דורשי רשומות ראו בביטוי 'צדקה וחסד' שערכו בגימ' 277 ערך חשוב מאד. ראו בו הקבלה לערך הפסוק שיש לו אותו ערך גימטרי, והוא הפסוק: "אנא ה'  הצליחה נא". ערכו 277, גמילות חסדים מובילה להצלחה מאת ה'.

 

 

מקום המקדש - מקום החסד

 

מספר רעיונות נאמרו בחז"ל מדוע נבחר הר הבית כמקום המקדש. להלן אחד הסיפורים המבהירים מדוע נבחר דווקא הר הבית כמקום המקדש:

בעבר הרחוק לפני שהוחלט על ירושלים והר הבית כמקום מקודש, היו שני אחים. לשניהם היתה חלקת שדה על אחד ההרים. שניהם עבדו טרחו ועמלו בה. האחד ערירי ללא ילדים, והשני מטופל באשה וילדים רבים. הגיעה עת הקציר ושניהם מחלקים את תוצרת התבואה חלק כחלק, חצי בחצי בהתאם להשקעה. בלילה, בלכתם לישון כל אחד ליד ערמת התבואה שלו, כל אחד הרהר אודות  מצבו של אחיו.

הערירי מהרהר: "אני לבד, אין לי צורך בכל כך הרבה תבואה. לאחי, אישה וילדים רבים שעליו לפרנסם". החליט, כי בחצות הלילה כאשר אחיו בודאי יירדם, יקום ממקומו, יקח מערמתו ויוסיף לערמת אחיו.

האח המטופל במשפחה ברוכת ילדים, מהרהר על משכבו. "לאחי אין אישה ואין ילדים אין מי שידאג לו. לי ב"ה יש אשה, ילדי תמיד יכולים לעזור לי, לכלכל אותי, אחי מה יהיה איתו בעתיד? אם אני לא אדאג לו מי ידאג לו"?! החליט: "בחצות הלילה, כאשר אחי בודאי יירדם אעביר חלק מהתבואה שלי ואצרף אותה אל התבואה של אחי".

בחצות הלילה קרה המקרה. כל אחד לקח מערמתו והלך לקראת ערמת אחיו. הם נפגשים באמצע הדרך. לא קשה לתאר את ההתרגשות הגדולה כאשר נפלו איש על כתפי אחיו ובכו.

ראה הקב"ה ממעל את אהבת שני האחים התומכים זה בזה והחליט: "במקום הזה בדיוק ייבנה המקדש".

 

 

        

'ד' -  מה סודך?

 

האות 'ד' מזכירה לנו את המילה 'דלת' הניצבת בפתח הבית.

אות 'ד'  רומזת למילה 'דל', עני ואביון העומד ליד הדלת. מוכר הביטוי 'כדל על דלת' (ראה להלן הבחנה ביו שמות עני) האות 'ד' יכולה לרמוז על פעולת הקבלה ההפוכה מנתינה, המסומלת ע"י האות הקודמת 'ג'.

האות 'ג' מייצגת את המשפיע, הנותן, והאות 'ד' מייצגת את המקבל. (להלן יורחב נושא הקבלה)

 

 

צורת האות 'ד' ורמזיה

 

צורתה של האות 'ד', אף היא רומזת לתכונת הדלות: האותיות שלפניה א', ב', ג', לכל אחת מהן יש בסיס. כל אחת מהן עומדת יציבה, "על שתי רגליים" ואילו האות 'ד' יש לה גג רחב אבל רגל אחת בלבד. מי יתמוך בה שלא תיפול??

 

 

משמעויות שונות לאות 'דלת'

 

למילה 'דלת' יש משמעות חיובית. הדֶּלֶת היא הגנה לבית לבל יפרצו מזיקים לתוכה. הפועל 'דָּלֹה' משמעותו להעלות, 'לדלות מים מן הבאר'. בפסוק נאמר: "וגם דלה דלה לנו" (שמות ב יט) "ארוממך ה' כי דליתני" (תהילים לב)

האות 'ד' נמצאת בקשר התפילין, מאחורי הראש. לרמוז לנו לאן ראשנו צריך להיות מורם ומופנה. זה הקשר אל אבינו שבשמים. מציאותם של אנשים נזקקים מהווה הגנה על החברה ועל הנותן. הנותן מקבל יותר ממה שהוא נותן. הנותן –נותן למקבל – 'פרוטה', ובתמורה הנותן מקבל "אישיות" של נדבן. מקבל הזדמנות לקיים מצווה ששכרה לנצח נצחים. הדל, כמו דולה את הנותן. מעלה אותו לרמות רוחניות נעלות.

 

החיבור של האות 'ג' עם 'ד' , הוזכר לעיל כי יוצר את המילה 'גד' שפירושו מזל. נצרף להן את האות 'א' הרומזת לקב"ה, יחד יוצרות את המילה: 'אגד' שהוא חיבור וקשר חזק וקיים.

 

האות 'ד' נמצאת בין שתי אותיות. בין האות 'ג' לבין האות 'ה'. בין האדם איתו גומלים חסד, ובין הקב"ה, אליו הדל נושא תפלה. האות 'ד' מפנה את גבה מתוך בושה לאות 'ג' הנותנת, ומפנה את פניה אל האות 'ה'. הוזכר כי האות 'דל"ת' מלשון עלייה, כמו "דָּלֹה דָּלָה לנו" (שמות ב יט). כאן היא מעלה את ראשה למעלה, עיניה נשואות ליושב בשמים לתת לה את צרכיה. הדבר מזכיר לנו את דברי רש"י ביחס ליונה שהביאה עלה זית בפיה אל תיבת נח. כביכול אמרה: "יהיו מזונותי מרים כזית מידך, הקב"ה, ואל יהיו מידי בשר ודם". כן אנו מבקשים בברכת המזון: "ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה..."

 

 

 

 

'לקבל' מה טיבה של תכונה זו?

 

כולנו למדנו: 'לתת' זו תכונה נעלה ביותר! חינכו אותנו, ובצדק, כי על פי התכונה הזאת אפשר באמת ליצור חברה בריאה, משפחה, כל גוף חברתי אחר...

לחשו באזננו: "האדם הבוגר נמדד על פי תכונה זו", וראה זאת כהוכחה התינוק "רק מקבל". מסקנה: 'לתת' זו מעלה אליה יש לשאוף... בחברה, הנותן - תורם, נותן יד, עוזר, תומך... והרי זה האידיאל!

אם נרצה להתעמק יותר, נזכור, כי האדם צריך לשאוף ולחקות את מידותיו של הבורא. תכלית הבורא היא נתינה. בגלל זה הוא ברא את העולם. המצווה "והלכת בדרכיו" מראה לנו את מעלתו של הנותן והוא נקרא: "הולך בדרך ה'". מה צריך להיות היחס שלנו כלפי התכונה 'לקבל'? לכאורה, 'לקבל' זו תכונה הפוכה  מ'לתת'.

אם 'לתת', זה דבר חיובי ונעלה, הרי שהפעולה הפוכה היא שלילית. ישנם בני אדם הסוברים כך. אולם - ההיגיון מופיע, ודוחה מחשבה זו:

יצאנו מתוך נקודת הנחה נכונה ש'לתת' היא תכונה אידיאלית.

הבה ונשאל: האם יכולה להיות מציאות בעולם של נתינה ללא קבלה?

לו המקבל היה מכריז "שביתה" ונמנע לקבל, מה היה גורלו של הרוצה לתת?

למה הדבר דומה? לאותה שאלה: מה יש בעיר יותר? עליות או מורדות? כל עליה היא גם מורד וכל מורד  עליה הוא!! האם קיימת מציאות של נתינה ללא קבלה? הבה ונהרהר: אולי מעלתו של המקבל חשובה יותר מן הנותן?

הרי רק בזכות רצונו של המקבל לקבל, יכול הנותן ליישם את מעלתו ולתת.

זה לא רק הא בהא תליא, אלא יותר מזה, הנותן- תלוי, לחלוטין, בחסדיו של המקבל. כך קרה בזמן התהוות הספירות כאשר קרה אותו מצב חמור שספירת המלכות לא רצתה לקבל... הנותן יכול להישאר ברצונו הנעלה: 'לתת', אולם מה יהיה אם לא ימצא  כלי אשר ישפיע לתוכו את טובו ורוב חסדיו?

אמרו חז"ל: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית"! כפי שמוזכר אצל רות: "שם האיש אשר עשיתי עמו היום- בועז" (רות ב יט)

העניים בעבר כאשר פשטו יד ובקשו מתן צדקה היו משתמשים בביטוי "זכה בי"!

העשיר נותן לנזקק, פרוטה . מה נותן העני כתמורה בחזרה לנותן?

הוא נותן לו הזדמנות לפתח את תכונותיו החיוביות, הוא נותן לו הזדמנות להיקרא בשם מיוחד ולקבל את התואר: "נדיב-לב", המקבל הוא זה שנותן הזדמנות לנותן לקיים מצווה שיש לה מתן שכר לחיי נצח.

 

צא וחשוב! מה הפער האמיתי בין שני ה'נותנים' הללו?

הבה ננסה להבין את הביטוי "המקבל- נותן לנותן יותר מאשר נתן הנותן  למקבל"! יש להבהיר מושג נוסף בהזדמנות זו והוא הביטוי 'לוקח'. במידה וטעינו עד היום ביחסינו לתכונה 'מקבל', הסיבה היא שלא שמנו לב להבחנה בין 'לקחת' ו'לקבל'. יש פער עצום ביניהם! ואכן התכונה של 'לקחת' היא תכונה שלילית, הנבונים בוודאי מבחינים בהבדל.

 

צאו וראו: אנו משתמשים בביטוי 'קבלה' דווקא למושגים חיוביים ביותר.

'קבלת התורה' 'קבלת שבת' 'קבלת עול מלכות שמים' 'וכולם מקבלים עליהם'

כל תורת הסוד נקראת 'קבלה'.

ליודעי החן די אם נזכיר את הפסוק: "תנו עוז לא-להים" (תהלים סח לה) או "ישמעאל בני- ברכני!". (ברכות ז)

מה היינו עושים אלמלא תכונתו של הבורא "הא-ל המקבל תפילות" ואנו מבקשים ממנו  בכל יום: "וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו.."

 

נתעמק יותר ונחשוב: כמה צריכים ההורים להעריך  ולהוקיר את ילדיהם - שהרי רק בזכותם הם נקראים בשם המכובד: 'הורים'. כמה צריך הרב להוקיר ולכבד את תלמידיו כי רק בזכות עצם קיומם הוא נקרא: 'רב'. מכאן אפשר להבין את דברי הרמב"ם שפסק הלכות תלמוד תורה (פרק ה' הלכה י"ב) "כשם שהתלמידים חייבין בכבוד הרב כך הרב צריך לכבד את תלמידיו ולקרבן, כך אמרו חכמים יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וצריך אדם להיזהר בתלמידיו ולאוהבם שהם הבנים המהנים לעולם הזה ולעולם הבא."

 

בסתר לבה של עקרת בית צריכה להיות הכרת התודה והכרת הטובה לאלה שאוכלים ונהנים מהפשטידה הטעימה ש... טרחה והכינה... מה הרגשתה כאשר התבנית שהביאה, אף אחד לא "נגע" בה...?  ובמציאות הדוגמאות הן ללא ספור...

 

מעתה צא וחשוב מי גדול ממי? הנותן או המקבל?

הלומד כי 'מקבל' גם היא תכונה חיובית, בודאי יגיע לרמות גבוהות של: "לקבל את העולם כפי שהוא ...הצור תמים פעלו..." או -  לקבל את בן-זוגו כמו שהוא... ויקבל כל אדם - בלי יוצא מן הכלל- בסבר פנים יפות ויקבל גם את עצמו...

 

מומלץ לאלה הרוצים להתעמק במחשבה זו, שיהרהרו, מה עדיף? לתת על מנת לקבל?   או לקבל על מנת לתת? הראשון שלילי ביותר והשני חיובי ביותר!

 

 

 

 

 

 

'ה' - מה סודך?

 

עוצמתה של האות 'ה' גדולה. היא נבחרה מכל האותיות לשמש כאות של 'ה' הידיעה. תרמוז לנו כי ידיעתנו אותה, תגלה לנו יסודות חשובים.

האות 'ה' הינה האות החמישית. זכתה האות 'ה' כי בה נברא העולם על פי הפסוק: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" (בראשית ב ד) ודרשו חז"ל: ב-ה'-בראם. (באות 'ה' ברא אותם) לעומת העולם הבא שנברא באות 'י' שנאמר: "כי בי-ה ה' צור עולמים" (ישעיהו כו ד)  הקב"ה יצר את  שני העולמות באותיות 'י' ו 'ה'. את העולם הזה באות 'ה', והעולם הבא, העולם הרוחני באות 'י'.

 

יש הרואים את האות 'הא' כאות הקלה ביותר להגיה, כמו הוצאה קלילה של רוח מהגרון. בקלילות  כזאת ברא הקב"ה את עולמו. (תנחומא בראשית ט"ז). מכאן  אפשר להבין  מדוע נבחרה האות 'ה', להיות מייצגת את שמו של הקב"ה.

 

המילוי של האות 'הא' הוא הזעיר ביותר אך ורק תוספת של האות 'א'. לא נמצאו אותיות בכל הא'-ב' שיש להם מילוי קטן כזה.  באותיות אחרות, המילוי שווה להן כגון: 'ו-ו' או י-וד' או גדול יותר מערכן א-לף' ב-ית' ג-ימל' עד הסוף.

 

האות 'ה' רומזת על קטנות, המספר המזערי ביותר של ערך גימטרי של האות עם המילוי. (הא=5+1=6) לכן נמצאה מתאימה לרמוז לשם ה' ולעוצמתו, על פי מה שנאמר בזוהר הקדוש: "מאן דאיהו זעיר איהו רב... ומאן דאיהו רב איהו זעיר" (זוהר במדבר דף קסח/א) פירוש: מי שהוא זעיר- קטן הוא באמת הגדול, ומה שהוא גדול-גשמי-  ערכו קטן." המילוי של האות 'ה' היא האות 'א' הרומזת לשם ה'  (ראה רמזים של האות 'א')

 

לאות 'ה' כמילה,  יש עוד שתי אפשרויות כתיבה: 'הי'  או 'הה' כאשר כותבים אותה 'הי' היא רומזת לשם ה' כמו 'י-ה' וכאשר היא נכתבת 'הה' ערכה 10 כמו האות י' המסמלת  קדושה 'כל בי עשרא שכינה שריא' .

אל  האות 'ה' מצטרפות  שלוש אותיות אפשריות שסימנן 'א'י'ה'. כנאמר: "איה כבוד מלכותו?"  (קדושה בחזרת הש"ץ)

 

 

עולם התיקון

 

האות 'ה' רומזת לעולם התשובה.

ביחס לאות 'ח' הנשמעת כמו המילה 'חטא', יש לראות את ההבדל, בינה לבין האות 'ה'. המילה טא' מתחילה באות 'ח'. אכן צורתה של האות 'ח' מזכירה את עולם החטא. הכניסה היחידה אל האות 'ח' היא מלמטה לכיוון מעלה "מרגישים בעננים" אולם ההמשך הוא רק אפשרות אחת והיא ירידה, נפילה, אלי תהום...

מה עשה קב"ה ברוב חסדיו? בצורה ציורית פתח פתח תשובה, פתח מילוט. למעלה בתקרת האות 'ח', בקצה העליון של הקיר השמאלי, נפרצה דרך המצילה את מציאות הנפילה. מפתח זה אפשר להימלט  החוצה ול"עלות" אל גג האות שבינתיים הפכה להיות האות 'ה'.

האות 'ח' הפכה להיות שתי אותיות 'י' ו'ד' (היא האות 'ה') שתי אותיות אלה יוצרות יחד את המילה: 'יד' לבטא את הרעיון: "כי ימינך פשוטה לקבל שבים" (מתפילת ימים נוראים עפ"י יחזקאל י כא, "ודמות ידי אדם תחת כנפיהם")

זה העולם שלנו. ללא האפשרות לתיקון, העולם לא יכול לעמוד. לא יכול להתקיים. התשובה קדמה לעולם. אם כן מובנת לנו דרשת חז"ל "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" -  ב'ה' בראם.

 

ההבדל בין האות 'ה' והאות 'ח' נמצא גם במלים: 'חמץ'  ו'מצה'. לשתי מלים אלה אותן אותיות.  ההבדל הוא ב'משהו' -תרתי משמע.  חז"ל רמזו לנו כי 'חמץ' יורה על יצר הרע, ו'מצה' - על יצר הטוב.

 

 

 

האות 'ה' והאותיות 'ד' ו 'י'

 

המתבונן בצורת כתיבת האות 'ה' יגלה כי היא בנויה משתי אותיות 'ד' ו 'י' . בתוך האות 'ד' נמצאת האות 'י'. האות 'ד' רומזת למילה 'דל' והאות 'י' רומזת למילה 'יד'.

ה'דל' מקבל, וה'יד' נותנת. נוצר חיבור בין נתינה לקבלה. במקום כזה מופיעה ההצלחה.

אפשר לראות במעשה של נתינת הצדקה פעולה חשובה ביותר הגורמת לברכה והצלחה כפי שנאמר: "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיה לב יז)

'והיה' אותיות "הוי'ה. בנתינת הצדקה יוצרים שם הוי'ה. הכיצד?

 

המטבע הקטנה של הצדקה

-

רומזת לאות

'י'

ידו של הנותן - חמש אצבעותיו

-

רומזת לאות

'ה'

צורת הזרוע, הושטת היד למקבל

-

רומזת לאות

'ו'

ידו של המקבל – חמש אצבעותיו

-

רומזת לאות

'ה'

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

              האות 'ה' האחרונה רומזת לספירת  המלכות המקבלת

 

בפעולה זו נוצר שם הוי'ה. בהזדמנות זו נזכור גם את הפסוק: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ כא)

 

 

עולם השפע

 

שלש האותיות 'ג' 'ד' ו'ה' רצופות זו אחר זו, ורומזות  כי הגומל דלים הוא ובני-ביתו זוכים בחן  ובטוב  י-ה . האות 'ה' רומזת לעולם ההצלחה והשפע. 

יוסף הצדיק שמשל בכל טוב ארץ מצרים, ידע לכלכל את העולם כולו. מידתו היתה מידת היסוד אשר היא מקור השפע וההצלחה. ספירת היסוד משפיעה על ספירת המלכות, על העולם הזה. האות המייצגת את עולם המלכות היא האות 'ה' (ה' אחרונה של שם הוי'ה).

יוסף אמר "הא לכם זרע וזרעתם והיה בתבואות..." (בראשית מז כג כד)

'הא'  מלשון 'קח'  הנותן – יזכה... יוסף חילק זרע במקום בר. מה ההבדל? 'בר' - זו תבואה קיימת. בעוד 'זרע' הינו שורש, ויסוד ומקור ליצירת תבואה. יוסף הביא את ה"נוסחה" כיצד להגיע אל הבר, אל השפע.  יוסף השתמש במילה 'הא' הרומזת לאות ההצלחה. המילה 'הצלחה' מתחילה באות 'ה' ומסתיימת באות 'ה'.

המילה 'זרע' ערכה בגימ' 277 כמו הביטוי "צדקה וחסד", וגם הפסוק: "אנא ה' הצליחה נא".

 

עולם חסד יבנה

 

"עולם חסד יבנה" (תהלים פט ג) העולם נברא בזכות מידת החסד. (ראה הסבר אות 'א') אברהם אבינו מייצג את מידת החסד הגדולה בעולם. יש לראות רמז בפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם". (בראשית ב ד) דרשו חז"ל: ב'ה' בראם. וגם דרשו:  אותיות 'בהבראם' הן אותיות 'אברהם'. בזכות אברהם שמידתו מידת החסד.

 

 

האות 'ה' - צנור לקבלת השפע

 

האות 'ה' נמצאת בשפה העברית, בדרך כלל בלשון נקבה. מקור ההצלחה מופיע בזוגיות דווקא דרך האשה. כי לאשה  מוצמדת האות 'ה' והיא מקור השפע.

על אברהם נאמר: "ולאברם היטיב בעבורה" (בראשית יב טז) דרשו חז"ל: "ולאברם הטיב בעבור -ה" בעבור האות 'ה', הנמצאת אצל שרה.

רק בחיבור שבין  האות 'י' שבאיש וחיבור האות 'ה' שבאשה, יוצרים יחד את שמו של הקב"ה שם 'י-ה'. על זה ניתן להיאמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". (שמות כ כא) אבל דרך מי מגיעה הברכה לבני הזוג? דרך האשה דווקא.

הקב"ה מעביר את השפע בעולם הזה דרך צינור. על פי מה שנאמר: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמה טז) 'רצון' אותיות 'צִנור'. כל גדולי ישראל  ידעו את הסוד הגדול הזה והעריכו מאד את נשותיהן והבינו כי הכל בא  אל האיש דרך האשה. הפליא במעשיו רבי עקיבא, גדול ישראל, כשאמר על רעייתו: "שלי ושלכם שלה הוא" (ר"ת שוש"ה- גימט' 'תורה' או 'גמילות חסדים')

 

 

סמל לפריון

 

אברהם אבינו עוד בהיותו נקרא בשם 'אברם' (אבר-ם, סגור) לא הוליד ילדים. אותה בעיה היתה אצל שרה שנקראה 'שרי'. לקח הקב"ה את האות 'י' משרי, "פרק" אותה לשתי אותיות 'ה', והניח אחת בשמו של אברהם והשניה  בשם שרה.

כך קרה אצל רחל שהיתה עקרה, ואמרה ליעקב: "הנה אמתי בלהה בא אליה... ואבנה גם אנכי ממנה". (בראשית ל ג) דורשי רשומות הסבירו כי רחל הציעה "לקחת" אות אחת 'ה' מבלהה, שבשמה יש שתי אותיות 'ה'.

(ישנן אותיות אחרות נוספות הקשורות לפריון.)

 

 

חכמה ובינה

 

בהתייחס לעיל, אודות האותיות 'א' 'ב', ראינו כי האות 'א' קשורה לספירת החכמה, והאות 'ב' לספירת הבינה. אותו יחס אפשר למצוא עם האותיות 'י' ו 'ה'. האות 'י' תייצג את  החכמה והאות 'ה' את הבינה. אמרו חז"ל: "בינה יתירה ניתנה באשה." (מדרש על בראשית ב כב) האות 'ה' הרומזת לאשה מתחברת כרעיון אל ספירת הבינה.

החיד"א  בלשונו החריפה אמר: "החכמה בבינה והבינה בחכמה"

הסבר: בבינה יש את אות החכמה, האות 'י' ובחכמה יש את אות הבינה, היא האות 'ה'.

 

 

 

 

 

 

 

 

המילה: 'בינה'

 

השרש ב.נ.ה. יוצר את המילה 'בינה'. 'ב' אות המייצגת את הבינה - ראינו לעיל באות 'ב'. האות 'נ' היא הרחבה (פי עשרה) של האות 'ה'. מייצגת את הבינה ומגיעה עד תכליתה, 'נ' (50) שערי בינה. האות 'ה' אף היא מייצגת את הבינה. ראינו בהסבר לעיל.

היסוד של כל בנין הוא התבוננות, של ראיית הפרטים, של "סוף מעשה במחשבה תחילה". הן יוצרות גם את השורש: 'הבן', פירוש: 'להבין'

 

 

'ה' – מלכות

 

האות 'ה' רומזת לספירת המלכות. הספירה האחרונה, הספירה המקבלת, הספירה הנקראת: 'נוקבא'. ספירה זו מייצגת את השכינה או את כנסת ישראל.

נרמזה בשם הוי'ה באות 'ה' האחרונה. היא שואבת את כוחה מהאות 'ה' הראשונה בשם הוי'ה. על זה רמזו ואמרו: "הא בהא תליא" האות 'ה' האחרונה בשם ה' תלויה באות 'ה' הראשונה.

 

 

האות 'ה' ודוד המלך

 

האות 'ה' מורכבת משתי אותיות 'ד' ו'י'. ערכן יחד 14  כערך המילה: 'דוד'. דוד המלך אמנם חי בדור ה - 14 מאז אברהם אבינו.  דוד מייצג את מידת המלכות גם בסדר האושפיזין בימי חג הסוכות. אנו אומרים בכל קידוש לבנה, בזמן התחדשותה: "דוד מלך ישראל חי וקיים".  הלבנה רומזת גם היא למידת המלכות  המצומצמת ומתחדשת. זכורים דבריה של הלבנה בבריאת העולם: "אין שני מלכים משמשים בכתר אחד". (ע"פ חולין ס עב)

רחל מייצגת את מידת המלכות בדומה לירח. רחל קשורה לראש חודש ונרמזה בתחילת תפילת מוסף של ראש חודש: "ראשי חדשים לעמך..."

שלמה המלך, בנו של דוד חי בדור ה- 15-  כמו הירח בהילו, שנמצא בשיא עצמתו. הירח השלם (אותיות: 'שלמה')  ביום ה - 15-  של החודש. לכן גם אנו חוגגים את חגינו בט"ו בחודש.

לאחר יום ה-15- אנו רואים שהלבנה הולכת ופוחתת עד היעלמותה וחידושה מחדש.

כך קרה בדיוק לאחר תקופת השיא של שלטונו המוחלט של שלמה המלך, היתה ירידה והתפרקות בממלכה פירוד בין יהודה וישראל... 

 

 

'ה' אות השבירה.

 

מו"ר הרב יצחק גינצבורג שליט"א, מגלה שהאות 'ה' רומזת לשבירה.

צורת כתיבתה רומז לרעיון זה.  היא בנויה משני חלקים נפרדים. כאילו האות 'י' פרשה מעצם האות השלמה כמו שחלק ביבשה ניתק  והופך להיות אי באוקינוס.

על פי זה אפשר להסביר  את הפועל 'היה' כלשון המבטא 'שבירה', דניאל אמר: "ואני דניאל, נהייתי ונחליתי (חליתי) ימים" (דניאל ח כז) פירוש נהייתי: 'נשברתי'. הקבלה מתייחסת רבות לשבירת הכלים בזמן בריאת העולמות. כמו מורה או רב אשר חייב להגיע לרמת הבנתם  של תלמידיו. חייב 'לשבור' את הרמה שלו כדי שיהיה מובן.

כך אפשר להסביר את הפועל הראשון של 'היה', במקום הראשון שנזכר בתורה: "והארץ היתה תוהו ובוהו ..." לשון שבירה. "אילולי שנפלתי לא קמתי" (ילקו"ש תהלים ה) "כי שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד טז). חכמי הח"ן הסבירו  שזו היתה: 'שבירת הכלים'. פעלים אחרים של 'היה': "ויאמר א-להים יהי אור ויהי אור". (בראשית א ג) זו השבירה של החושך שמתוכו יצא האור. "ויהי ערב ויהי בקר - יום אחד" (בראשית א ה)

היצירה היא ע"י שבירה.

 

 

'ה' אות הקדושה

 

האות 'ה' אות קדושה וטהורה. יש לה חשיבות מיוחדת כי היא נמצאת ומשמשת

פעמים רבות בשמות ה', כגון: י-ה, י-ה-ו-ה, א-להים, א-היה, א-הוה ועוד.

יש לה סגולה, בצורת הגייתה, אינה מקבלת טומאה. כאשר האדם  הוגה אותה בפיו

אינו חש בה לא בשפתיו ולא בלשונו. אינו מוציא בה טיפת רוק מפיו. כמו בשאר

האותיות. ישנן עדות בעם ישראל, לפני קריאת התורה בחג השבועות, קוראים את

הפיוט: "אקדמות". שם נאמר:

 

"ובלא לאוי שכלילה ובלא תשישותא

ובאתא קלילא דלית בה מששותא"

 

 

 

 

 

פירוש: ללא לֵאות, בנה העולם וללא עייפות,

ובאות קלה הנהגית בקלות- שאין בה ממש.

 

 

 

 

'ה' אות הקיום

 

בה נברא העולם. היא אות הידיעה. בה מצויה המציאות.

אם תסתלק (תעלה) מן העולם, אפילו לחלקיק שניה, הכל יקרוס, יחרב, יתבטל

ויעלם... היא משמשת כאותיות יסוד לשמות הזמנים: 'היה', 'הווה' ו'יהיה'.

על פי הזהר דברים נ"ו היא האות הנמצאת בקביעות בגופו של האדם. בזכות נוכחותה

הוא מתקיים. אם תעזוב אותו, הרי סם המוות  יבוא וישרה עליו ... גם לאחר שהנפש

עוזבת את הגוף ופורחת לה לעולם העליון, באה האות 'ה' כנגדה לשמרה מכל רע.

בעל הזוהר, המונה את סודות האות 'ה' מסיים: "...עד כאן נרמזה החכמה העליונה של ההא האחרונה של ארבע  אותיות של השם. אשרי חלקו של מי שנכנס בסודות הללו ויצא מהם בשלום, והוא יודע אורחותיו של הקב"ה להיכנס בלא בושת פנים לעולם הבא. (זהר חדש, בראשית ב ב)

 

 

 

'ו' -  מה סודך?

 

אות החיבור, והאחדות. האות הרומזת לקשר והמשכיות .

האדם החי, גופו ונשמתו מחוברים וקשורים זה לזה, לכן נחשבת כאות החיים

צורתה כאנקול(וו), התקוע בקיר ועליו אפשר לתלות.. הזוהר בפרשת ויחי רמז ע"ב מדגיש ואומר כי כל מקום שיש בו האות 'ואו' כתוספת, יש לו קיום.

 

'ו' אות היצירה

 

האות 'ו' מבטאת יצירה, שלמות פיזית וגופנית.

המהר"ל מסביר כי לכל נברא יש ששה ממדים- מעלה, מטה, ימין שמאל, קדימה ואחור. (בספרו גבורות ה', יב)

העולם נברא בששה ימים. 6 שנות עבודת האדמה במחזור של שמיטה אחת.

ששים רבוא היו עם ישראל ביציאת מצרים. ששים רבוא היינו כאן בארץ ישראל בזמן הקמת מדינת ישראל.

 

 

6 - מספר מושלם

 

אבן עזרא, המהר"ל והשל"ה הקדוש הבחינו כי במספר הזה קיימת נוסחא מיוחדת. הוא בנוי מהמספרים אליהם הוא מתחלק: 1,2,3. סכום מספרים אלו מחזיר אותו לעצמו: 1+2+3=6 כדאי כאן להרהר במשפט: "השלם שווה יותר מסך כל חלקיו". תכונה מיוחדת זו- נמצאת במסגרת המספרים החד ספרתיים במספר 6 בלבד.

 

תכונה זו מתגלה  גם במסגרת המספרים הדו-ספרתיים, במספר: 28 בלבד.

המספר 28 מתחלק ל: 1,2,4,7,14. וסכומן אף הוא: 28. מספר זה מבטא את המילה: 'כח'.

תכונה זו התגלתה גם במסגרת המספרים התלת ספרתיים, במספר 496 בלבד.                                       

מספר זה מבטא את ערך המילה: 'מלכות', (ספירת המלכות). היא הנקודה המיוחדת של העולם הזה. וד"ל.

תכונה זו מבטאת אחדות, עוצמה, שלום ואמת.   

אתגר לקורא: מהו הקשר בין שלושת המושגים: טבע (6) כח (28), ומלכות (496)                                                                    

 

 

 

 

אות הדעת-אות החיים

 

בשם הוי'ה, האותיות מתחלקות לפי החלוקה הבאה:

 

 

'י'

'ה'

'ו'

חכמה

בינה

דעת- שילוב קצוות

 

 

פרוש המילה 'דעת' הוא חיבור, כמו שנאמר בפסוק "והאדם ידע את חוה אשתו..." (בראשית ד א). דהיינו- האדם התחבר לאשתו.

כאשר חכמתו ובינתו של האדם מתחברים יחד הוא מגיע לדרגת ה'דעת', שהיא אות החיים. אות המביעה המשכיות. חיים שיש להם המשכיות הם חיים נצחיים. אלו הם חיי הרוח לעומת חיי הגוף והחומר שיש להם סוף.

הזהר הקדוש (ויחי רמ"ז ע"ב) מדגיש ואומר: "כל מקום בו נמצאת האות וא'ו -י ש לו קיום.

 

 

התורה והאות 'ו'

 

התורה ניתנה ב 'ו' בסיון. הפעם הראשונה בה מוזכר המספר שש, כרומז לאות 'ו' נמצא בפסוק "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" (בראשית א לא) דורשי רשומות שמו לב כי  קיים שינוי בפסוק זה מכל הפסוקים הקודמים. היה צריך להיכתב "ויהי ערב ויהי בקר יום ששי". ומדוע נכתב בהא הידיעה - "יום הששי"?

חכמים גילו לנו כי יש כאן רמז ליום המיוחס, יום קבלת התורה שניתנה בשישי בסיון... הקב"ה ברא את העולם וקיים אותו על תנאי: אם ישראל יקבלו את התורה - מוטב, ואם לאו- יחזור העולם לתוהו ובוהו. כביכול, עמד העולם בהמתנה תלוי על וו. (תרתי משמע)

 

בכל ספר תורה ישנם כ-250- עמודים. האות 'ו' נמצאת בהקפדה בראש כל עמוד. חוץ מששה ('ו' = 6) מקומות שונים בספר התורה, שבראש העמוד שלהם נמצאות אותיות אחרות  וסימנן: "בי"ה שמ"ו"

 

 

 

ב -

"בראשית ברא א-להים..."

(בראשית א א)

י -

"יהודה אתה יודוך אחיך"

(בראשית מט ח)

ה -

"הבאים אחריהם בים..."

(שמות יד כח)

ש -

"שמור"... או- "שני השעירים גורלות"

(ויקרא טז ח)

מ -

"מה טובו אוהליך יעקב..."

(במדבר כד ה)

ו -

"ואעידה בם את השמים ואת הארץ"

(דברים לא לב)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

'ביה שמו' בגימ':  'חי השם', 'משה חי' או 'המשיח'.

ביטויים נוספים בערך שש האותיות הנזכרות (363):  'שמי-אחד', 'אוצר-גנוז', 'עברי-אנכי',

'עזר -א-להים', 'רזי-עולם',  'לדוד ולזרעו',  'הגאולה קרובה'.

התורה  קשורה למושג 'דעת' כפי שנאמר: "טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי". (תהילים קיט ס"ו)

התורה קשורה לאות 'ו', לאות החיים, ולכן התורה נקראת 'חיים' כנאמר: חיי עולם נטע בתוכנו". (ברכות מט יא)  "ואתם הדבקים בה' א-להיכם חיים כולכם היום" (דברים ד ד) "השמע עם קול א-להים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי" (דברים ד לג).

 

סוד החיים זו התורה. התורה מידתה מידת הנצח שניתנה לנו ע"י משה רבינו, שהוא סמל ורמז למידת הנצח. על פי המסורה, האות 'ו' היא מרכז ולבה של התורה. האות הזאת נמצאת בפסוק "כל הולך על גחון..." (יקרא יא מב) היא האות הנמצאת במרכז התורה. מימינה ומשמאלה נמצאת כל התורה. ועל כך ניתן לומר: "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד". (משלי ג טז)

 

 

האות 'ו' בלב המילה 'יהודי'

 

"וחיי עולם נטע בתוכנו". (ברכות מט יא)  האות 'ו' נטועה בתוככי המילה 'יהודי'. לאות 'ו' יש שלוש אפשרות של כתיבה: (מלוי האות)

 

וו   =

12 -

רומזת ל- 12 השבטים

ואו =

13 -

רומזת לקב"ה, שהוא אחד, ושמו אחד. אחד = 13

ויו  =

22 -

רומזת ל – 22 אותיות התורה

 

הרי לפנינו "נוסחה" הידועה: "קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד הוא". כולם רמוזים באות 'ו' הנמצאת בלב  המילה 'יהודי'. (עיין בהרחבה אודות הביטוי הנז' בחקירת האות 'א'.)

 

 

 

אות וא"ו אות האמת

 

אות וא"ו אות ישרה, אות היושר, אות האמת והרחמים. אות המסמלת חיבור של כוחות שווים או כוחות מנוגדים. אפשרות החיבור באה דווקא ממקום של רחמים, כי כל צד קיצוני מבטא דין (ראה כך גם בעץ-החיים של הספירות) "ונתתם לי אות אמת" אות זו מסמלת חיבור .

חיבור ואמת קשורים זה בזה על פי מה שנאמר: "ותהי האמת נעדרת" (ישעיה נט טו) כי האמת היא במצב מפורד כמו עדרים עדרים. ודרשו "אמר רבי, רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה". (סנהדרין צז ע"א) רק בחיבור המושלם בין כל החלקים תימצא האמת.

 

המילה 'אמת' רומזת לחיבור כל  27 האותיות שבתורה (22 אותיות הבסיס +5 סופיות): 

 

א

 

ב

 

ג

 

ד

 

ה

 

ו

 

ז

 

ח

 

ט

 

י

 

כ

 

ך

 

ל

מ

 

ם

 

נ

 

ן

 

ס

 

ע

 

פ

 

ף

 

צ

 

ץ

 

ק

 

ר

 

ש

ת

 

 

היא האות הראשונה (א), היא האות האמצעית (מ) והיא האות האחרונה (ת).

המילה: 'יחד' ערכה 22. לרמוז כי השלמות של: 'יחד' היא שלמות של כל 22 האותיות יחד, כל הכוחות הקיימים הנמצאים בשותפות מלאה. אכן על פי אחת השיטות האות ו' נכתבת: 'ויו'  שערכה 22, כמספר כל האותיות.

על פי אפשרות אחרת אפשר לכתוב את האות ו' בצורה: 'ואו' שערכה בגימט' - 13 כמניין המספר "אחד". מה אמת יותר מן האחד?!  "טובים השנים מן האחד" פירושו: טובים השניים כאשר הם נובעים מן האחד! יוצאים מן האחד וחוזרים אל האחד!

השיטה השלישית בה נכתבת האות ו' בצורת 'וו'. ערכה 12- אשר יכולים לרמוז על הזמן, (12 שעות, חדשים...)

נרמז כאן רעיון המבטא כי האמת המחברת, נובעת כל הזמן מן האחד.

 

 

האות המרכזית של עץ החיים

 

           את עשר הספירות אנו רואים כבבואה של שם הוי' ב"ה:

 

האות בשם הוי'

מה מייצגת

קוצו של י

ספירת הכתר

האות י

ספירת החכמה

אות ה הראשונה

ספירת הבינה

אות ו

6 ספירות הקרויות "זעיר אנפין":

חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד

אות ה השניה

ספירת המלכות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אות הערבון

 

על אליהו מבשר הגאולה, נאמר: "והשיב לב אבות על בנים  ולב בנים על אבותם..." (מלאכי ג כ"ג) מעניין מאד כי שמו  של אליהו מופיע פעמים רבות בתנ"ך בחמש אותיות: 'א-ל-י-ה-ו', חוץ מחמשה מקומות בתנ"ך שם הוא נכתב בארבע אותיות בלבד: 'א-ל-י-ה', ללא האות וא"ו.

אצל יעקב אבינו, בכל מקום בתנ"ך, הוא כתוב בארבע אותיות: 'י-ע-ק-ב' חוץ מחמש פעמים בתנ"ך ששמו כתוב: 'י-ע-ק-ו-ב (מלא וא"ו).

המדרש דורש (רש"י ויקרא כו מב) שיעקב לקח מאליהו את האות וא"ו  כערבון שאכן ימלא אליהו את משימתו וייעודו לבשר את גאולתם של ישראל. לכן על זמן הגאולה השלמה נאמר: "הנה אנכי שולח לכם את א-ל-י-ה (חסר וא"ו) הנביא  לפני בא יום ה' הגדול והנורא..." (מלאכי ג כג) ויקבל חזרה את האות  החסרה לו. דווקא האות וא"ו, הרומזת לחיבור הנפלא והנשגב בעולם. עם ישראל ישוב לארצו, ויזכה להתעלות ברוחניות ובקדושה בביאת המשיח.

 

 

 

 

'ז' - מה סודך?

 

אות ההזנה והקיום

 

'לזון' פירושו לפרנס, לכלכל, לתת מזון ומחיה. כך אנו אומרים בברכת המזון: "הא-ל הזן אותנו ואת העולם כולו בחן..." כך אפשר לרמוז ברצף האותיות: ג-ד  ה-ו ז': אם האדם גומל דלים, ה-ו שהוא הקב"ה יזון ויפרנס אותו. "אם אתה דואג לבני אני אדאג לך ולבניך". מי שמפרנס את היתום ואת האלמנה הלוי והגר. הקב"ה ידאג לאדם לפרנסתו ופרנסת כל הסומכים עליו.

מצאנו: "אגיל לאגי"ל ואז אגיל". פירוש: "אם אגרום שמחה לא'למנה לגלי'תום" אז אקבל בחזרה שמחה ממקור השמחה. כן ראינו לעיל כי המילה: 'ג-ד' ערכן יחד=7. 'גד' הוא מזל וערכו =7 כמו ערך האות: ז'.

 

 

אות הרומזת לחיבור מידת היסוד שבקבלה ופרנסה

 

יש הרואים רמז באות  ז', אשר באה אחרי שש האותיות הראשונות: המספר שש רומז למידת היסוד- מידת יוסף הצדיק, הנזהר והשומר את מידת היסוד, זוכה לפרנסה לעצמו וגם זכות לפרנס אחרים בדיוק כמו יוסף המשביר לכל הארץ. כפי שנאמר "וישבור יוסף בר..." (בראשית מא מט) המושל ביצרו מושל בכל אוצרות מצריים.

 

 

 

 

 

האות ז' והביטוי 'שבע'

 

כאשר רואים את המילה 'שֶׁבַע', יש הקוראים אותה כמספר =7, ויש המבינים אותה כפירוש המילה: שָׂבֵעַ - לאחר ארוחה דשנה. מכאן מובן הקשר בין הרמזים שצוינו לעיל: המספר שבע המסמל את האות ז', ואשר רומזת למידת השֶׁפַע.

 

 

 

 

'שבע' מסמל את הגרעין הרוחני

 

המהר"ל מסביר, שהעולם הגשמי מיוצג ע"י מספר הימים בהם הוא נברא- ששה ימים. "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ..." (שמות כ, יא) אך לא נסתיימה בריאתו של העולם, רק ביום השביעי. היום בו האדם יכול לפוש לנוח, לעזוב את חיי החומר להתעלות אל הרוחניות, אל הדבקות בה' ליצור יצירות רוחניות.

השבת היא עדות נצחית לכך, שהיקום יכול לקום, להתקיים רק אם יוזן בקביעות בערכים רוחניים.

העולם  הגשמי בנוי מששה כיוונים. ימין שמאל קדימה אחורה למעלה ולמטה. כך גם קובייה, או תיבה, המסמלת את עולם החומר במרחב הגשמי, בנויה משש פאות.

 

 

 

 

 

 


ציור נקודה בקוביה= הנק השביעית

 

 

 

 

מה הנקודה השביעית?   

זו הנקודה הפנימית, המאזנת את הגוף כמו הלב באיברים. כביכול הנקודה הפנימית המחזיקה, השואבת את הגוף פנימה שלא יתפרק ולא יתפרץ החוצה אלא יישאר יציב ומאוזן. כן המנורה- הרומזת לחכמה המושלמת בעולם בנויה משבעה קנים. הקנה המרכזי הוא הוא הנקרא: 'מנורה'. על שמו נקרא כל הכלי  בעל שבעת הקנים כי הוא העיקר - הנקודה השביעית היא העיקר.     

 

 

 

 

 

 

 

 

ציור מנורה של שבעת קנים

 

 

 

 

'טבע', 'צבע', 'שבע', 'שפע', 'שבת'

 

ה'טבע' מסמל את העולם הגשמי המבוטא בשש כיוונים. ארבע הרוחות והכיוונים למעלה ומטה. 'צבע' מבטא את הצד החיצוני, את העטיפה החיצונית. 'שבע'- מבטא את הנקודה הפנימית הנמצאת בתוך הטבע. נקודת הקדושה הפנימית המחזיקה את כל הקצוות של העולם הגשמי. דומה לנקודת מפגש האלכסונים בתוך קוביה בעלת שש פאות. יש קשר אמיץ בין המספר 'שבע' לביטוי 'שבע ודשן' והביטוי 'שפע'. כן השבת היא היום השביעי של ימי השבוע  עליה נאמר: "כי היא מקור הברכה...". ואכן אומר הזוהר הקדוש (פרשת בשלח דף סג ע"ב): א"ר יהודה כל יומא ויומא מתברך מההוא יומא עלאה יומא שביעאה ומתברכאן כל שיתא יומין כל חד וחד בלחודוי וכל יומא יהיב ביומא דיליה מההוא ברכה דקביל מההוא ימא עילאה..." "מההוא יומא מתברכאן כל" (תרגום קל: כל יום ויום מתברך מהיום העליון יום השביעי ומתברכים ממנו כל ששה ימים כל אחד ואחד בפני עצמו וכל יום מקבל ביומו מהברכה ההיא שנתקבלה מאותו יום עליון..)

 

 

 

ברכת המזון והסגולה המיוחדת שבה

 

האות ז' כאמור, רומזת לשובע, מילוי וסיפוק גשמי. "ואכלת ושבעת וברכת.." (דברים ח י) (15 אותיות כערך השם 'י-ה')

יש לרמוז: "ואכלת" קשור לעולם הגשמיות הנרמז במספר 'שש', "ושבעת"- רומז למספר =שבע. "וברכת"- רומז לעניין הרוחני הנרמז במספר 'שמונה'. ע"י הברכה אנו מעלים, את כל העולם הגשמי לדרגת רוחניות  דרך המספר 'שבע'. לימדו חכמים סוד גדול המהווה סגולה בדוקה לפרנסה טובה: "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי י כב). דרשו חכמים: מהי ברכת ה'? רמזו לנו כי כל הברכות הן מדרבנן חוץ מברכה אחת שהיא צווי ה'  מדאורייתא? הוי אומר זו היא ברכת המזון שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-להיך ..." (דברים ח י) ומי לא ירצה להתברך?! וכאשר הסוד של הברכה ידוע שהוא טמון בברכת המזון. ברכה בכוונה מילה במילה , בקול רם.

יש הרואים את חשיבותה ועוצמתה של ברכת המזון בבית היהודי, במקביל לחשיבות ולעוצמה של תפילת העמידה בבית הכנסת.

 

 

אות הרומזת למאבק, חרב ומלחמה

 

הביטוי 'כלי זין' פרושו 'כלי קרב'. גם לחרב דימיון לצורת האות ז'. היא מבטאת עניין של מאבק, 'מלחמת-קיום'. אחת מתכונותיו הבסיסיות של האדם הוא אינסטינקט  ההישרדות, לכן הוא נאבק להשיג את פרנסתו. "בזעת אפך תאכל לחם" (בראשית ג יט) "בנפשו יביא לחמו..." (כתר מלכות) "ורעב על פת לחם יפשע..." (כנ"ל) כן מצאנו ביטויים חוזרים ודומים בכל עניין הקשור למזון ולמלחמה כפי שאמרו "שעת אכילה כשעת מלחמה", מאבק בין שני כוחות "שמא יקדים קנה לוושט..."

הביטויים הדומים: 'לחם', 'מלחמה', 'מזון', ו'כלי זיין', 'סכין', ו'סכנה',  'מאכלת', 'אכילה',  'חרב תאכלו...' (ישעיה א' כ) "הלנצח תאכל חרב?!" (שמואל ב ב כו) 'שלחן' מזכיר חנית ששמה 'שלח', (איוב לו יב) 'תקרובת'- 'קרב',  'שבר' -  'משבר' ועוד...

 

 

 

המעלה במאבק ההישרדות

 

המזון - הוא אחד הצרכים החיוניים והבסיסיים לאדם, אשר לצורך השגתו, הוא נושא את עיניו אל בוראו ומצפה למלא את סיפוקו. בדיוק כמו במלחמה, הלוחם תמיד נושא את עיניו: "מאין יבוא עזרי..." והתשובה: "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' א-להינו נזכיר". (תהילים כ) תכונה זו מעלה יש בה! לעומת הנחש  שמזונותיו מצויים בכל מקום,  כי "עפר לחמו"- זה בדיוק היה ענשו! נותק הקשר בין הנחש לבין בוראו - עונש גדול ביותר! האדם לעומת זאת, נוצר חסר, וחסרון זה מעלה יש בו הוא משווע וקורא לבורא עולם, הוא מתפלל..."  עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו..." (תהלים קכד)

 

אות הנסיון והמאבק

 

האות ז' מאוזנת... היא האות הראשונה המאוזנת. צד ימין שלה עומד בסימטריה כמו צד שמאל. עומדת כמו מאזניים המתנדנדים מצד אל צד, בסופו של דבר הם מתאזנים, שומרים על יציבות. כביכול הייתה "התנדנדות" התלבטות  עד שבסופו של דבר מגיעים לאיזון. העומד בניסיון, עומד, ואינו מתנדנד, אינו פוסח על שני הסעיפים.

'נסיון' יש לו משמעויות נוספות:

1) נס= מקום גבוה

2) נס= התרחשות חריגה  מעבר למושגי הטבע המקובלים. הנסיון מרומם את האדם מראה את גובהו הרוחני.  משום שהוא יצא מגדרו והתגבר על טבעו כן "איתרחיש ליה ניסא" וגם הוא זוכה למעשי נסים, לתופעות מיוחדות שלא כל אדם זוכה.

 

עניין זה יזכיר לנו כמעגל סגור את התנהגותו ואופיו של יוסף הצדיק. יוסף התגבר על יצרו. לכן היה יכול לשלוט בכל העושר של האימפריה המצרית... נאמר בילקוט שמעוני (במדבר ז תשט"ו) בענין קריעת ים-סוף "הים ראה וינוס.." מה ראה? ארונו של יוסף? "הים  ראה וינס" בזכות יוסף שנאמר עליו: "וינס, ויצא החוצה..."

לכאורה מה הקשר...? יובן לנו עתה. יוסף יצא מגדרו גבר על הטבע שלו לכן מידה כנגד מידה, הים "יצא מגדרו" התגבר על טבעו... ונקרע לפני בני ישראל. ומעניין שהמילים: 'ים-סוף', 'מיוסף', מורכבות מאותן אותיות...

 

 

 

 

 

 

 

 

'טבע' ו'שבע'

 

אם בניסים ובטבע עוסקים אנו, יש להבין את ההבדל לכאורה בין 'נס' ובין 'טבע'. אלה אשר עיני אמונה להם, ורואים את העולם כולו דרך עדשות האמונה, מבינים שהכל אחד הוא. גם הטבע הוא נס!!! כפי שאמר רבי חנינא בן דוסא: "מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק" (תענית כה ע"א) אותו מקור שהטביע בשמן את סגולת הבעירה יכול להחליט שגם לחומץ תהיה אותה תכונה. כאשר רואים את המקור של כל הדברים, הכל הוא נס.  לכן  אנו מדגישים בכל יום בתפילת העמידה: "ועל נסיך ונפלאותיך שבכל עת ..."  ההגדרה הקולעת להבין את ההבדל בין נס לטבע:

 

 

 

"הנס הוא טבע זמני"

"הטבע הוא נס קבוע"

 

 

 

 

 

חודש ניסן החודש השביעי

 

החודש השביעי הוא חודש ניסן, בו התחדשות הטבע. "החודש הזה לכם ראש חדשים" (שמות יב ב) הוא גם החודש המכונה בשם 'ניסן' בלשון 'נס', אין הבדל בין נס לטבע.

 

 

 

דורשי רשומות רמזו לנו: 'הטבע' = 86 = 'א-להים'

מצאתי גם: 'טבע = 81 ='אנכי'

הקב"ה מתגלה בטבע, ועיניים של אמונה יבחינו ויגלו זאת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האות "זי"ן" - זכר ונקבה.

 

האות ו' הקודמת לאות ז' רמזה לחיבור. חיבור בין שני כוחות ואפילו כוחות מנוגדים. החיבור הגדול הוא בין זכר לנקבה.  לכן יש הקוראים לאות הזאת בשם: 'זן'. שזה ר"ת של: 'זכר נקבה'.

מושגים של זכר ונקבה אינם מושגים רק של איש ואשה אלא כל עניין הקשור למשפיע ומקבל. אשה המגישה  ארוחת צהריים לבעלה, בשלב זה נחשבת על פי המושגים היסודיים בתורת  הסוד, כמשפיעה. מאחר ותכונת השפעה היא תכונה זכרית, נחשבת במקרה זה לזכר, והוא – המקבל, נחשב לנקבה.

אמר רבי: ".... אשרי מי שבניו זכרים אוי לו מי שבניו נקבות" (פסחים סה ע"א)  לכאורה, כל אחד מבין ש"בנים הם זכרים"! ומה מחדש לנו רבי? ! אלא 'זכר' או 'נקבה' אין המשמעות בנים או בנות...אלא 'זכר' משמעותו- משפיע. ו'נקבה' משמעותו: "מקבל". רבי מתאונן על בנים (בנים או בנות- היינו הך! ראה: "בנים אתם לה' א/לוהיכם"  "לכו בנים שמעו לי...") אשר  הפכו להיות רק מקבלים ואינם שופעים ומשפיעים... ונחשבים לפי המושג הקבלי 'נקבה'. כמו הקיבה המקבלת.

 

המצב הרצוי ביותר הוא שיתקיים מעגל חוזר בין משפיע ומקבל בין זכר ונקבה. מצב בו יש איזון ביניהם.

האות ז' שהיא רומזת על איזון בין שני הצדדים (ימין ושמאל שווים) רמזה לנו גם על שפע, מזון, כלכלה...

לכן הקפידו חכמים ורמזו לנו בהרבה מקומות כי סוד השפע הגשמי בעולם הוא הודות לכיבוד הניתן לאשה: וכן נאמר: "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה מרובה. לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר: ולאברהם הטיב בעבורה". "אמר להו רבא לבני מחוזא "אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו" (ילקוט שמעוני בראשית יב סימן סח) פירוש: "כבדו נשותיכם בשביל שתתעשרו". על פי זה נוכל להבין מדוע אות זו נקראת בשמה 'זין' כי היא רומזת לחיבור זכר ונקבה ולאות י' הבאה ביניהם ומשפיעה גשמיות ורוחניות  כי היא מקור הברכה. השפע הקוסמי בא הודות לחיבור בין קודשא בריך הוא (זכר) ושכינתיה (נקבה) וד"ל.

השפע בעולם תמיד זורם (המזל-נוזל). הקב"ה רוצה רק להטיב והוא תמיד שולח שפע וברכה. אם אנו עומדים מאוזנים מאונכים אליו בצורה הקרובה ביותר, אזי זוכים להשיג את השפע הזורם ללא הפסקה. התפלה יוצרת את המציאות של 'אנך', חיבור הקרוב ביותר, ואז זוכים להתחבר אל מקור הכל אשר בא והופיע והתגלה במילה: 'אנכי' מלשון : 'אנך'.

 

 

אות מיוחדת מבחינה מספרית

 

בשיטת הספירה העשרונית בה התורה משתמשת, המספר 7 הרומז לאות ז' הנו בעל תכונה מיוחדת ויחידה. כל מספר יוצר מספרים או שהוא מיוצר ע"י המספרים שלפניו חוץ מ-1 או -7

המספר 2 יוצר את המספרים: 4, 6, 8,

המספר 3 יוצר את המספרים 6, 9

המספר 5 יוצר את המספר 10

המספר 7 יחיד ומיוחד שאינו נכלל בין עשרת הראשונים כמספר יוצר או נוצר.

מספר  1 הוא יוצר הכל!

 

 

"כל השביעין חביבין"

 

ייחודו של המספר שבע  מהדהד במציאות הקדושה באפשרויות רבות: השבת - שביעית היא, החגים בסימן שבע, בקרבנות מופיע המספר שבע מס' פעמים, שבעת הרועים, שבע ספירות, שבעה אושפיזין, והרשימה תלך ותארך אולם היריעה קצרה מלהכיל את כולם.

במיוחד יודגש כי  בספרו של ר' שמעון אביגל בשמו של פרופ' אמיר נכתב, כי ההיסטוריה של עם ישראל מאז בריאת העולם עד שהגיעו בני-ישראל בפעם הראשונה לגבול ארץ ישראל (שנתיים אחר יציאת מצריים- בזמן חטא המרגלים) הוא בסימן שבע: 7 ימים- שבת, 7 שבתות העומר- נמצא בשנה אחת, 7 שנים – שמיטה, 7 שמיטות – יובל, 7 יובלות - 7X50  = 350 שנה, 7 שמיטות יובל- 350X7 =2450 שנה.

בני ישראל  יצאו ממצרים בשנת ב' תמח' (וסימנך: 'בחתם') בשנת 2448 ליצירה וכעבור שנתיים  הגיעו לגבול ארץ- ישראל, משם נשלחו המרגלים  מהמקום הנקרא: "קדש"

 

 

 

"וביום השביעי"

 

חובבי ההתחכמות, יגלו את המספר שבע  "מככב" עם פתיחת  ליל השבת, והמספר 7 נרמז בהם בצורה מעניינת.

אנו מקבלים את השבת, עם כניסתה בהדלקת נר, מקדשים על היין, בשבעים מלים. ובסעודה ראשונה אוכלים: חלה, דג, מרק, בשר, "שבעים" ואומרים "שבת-שלום". נמצא כי כל הביטויים הנז' יש להם קשר למספר -7-

 

'נר'

=

250       

2+5=

7

'יין'

=

70

7+0=

7

'חלה'

=

43

4+3=

7

'דג'

=

7

7=

7

'מרק'

=

340

3+4=

7

בשר'

=

502

5+2=

7

 

 

 

 

 

 

 

 

אחרי ארוחה כזאת בודאי האדם יהיה "שבע"

וכאשר יאמר 'שבת- שלום' יזכור שהגימ' של הביטוי הזה היא: 1078. סכום הספרות הוא: -7-  שהוא מכפלת המספרים: 7X7X22, או 7X2 פעמים המילה 'מזל' (77).

 X772X7  = 1078  "כי היא מקור הברכה".

 

 

 

'ח' - מה סודך?

 

 

"למנצח על השמינית..."

האות 'חית' היא האות השמינית. הוסבר לעיל ובמספר מקומות כי המספר 'שש' רומז לעולם הפיזי , לעולם הגשמי, לעולם החומר. המספר 'שבע' רומז לנקודה הרוחנית הנמצאת בתוך העולם הגשמי, כגון השבת בששת ימי המעשה, הקנה המרכזי של המנורה עם ששת הקנים היוצאים מצידיה, ועוד...

מהו סוד המספר 'שמונה'? 'שמונה' מבטא את הנקודה הרוחנית הגבוהה אשר נמצאת מחוץ לעולם הפיזי.

כביכול: "ויוצא אותו החוצה..." (בראשית טו ה) מספר זה בא לרמוז לעניין רוחני ברמה גבוהה, מעבר לעולם  הגשמי: המילה 'נשמה' מזכירה לנו את המספר 'שמֹנה'. (המילה: 'נשמה' יש בה רמז גם למילים: 'השמן', או 'משנה', לכן מדליקים נרות שמן וקוראים משניות לעילוי נשמה...)

'ברית מילה' - יהודי נמול ביום השמיני. "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב ג)

'שמיני עצרת' - בארץ ישראל זה גם יום שמחת תורה- יום סיום והתחלת התורה, המבטא מעגל אינסופי, של חזור וחזור ללא הפסקה. רק בעניינים רוחניים אפשר להשתמש בביטוי 'אינסוף' גם ביום זה -  יום 'שמחת – תורה' רוקד היהודי  בסיבובי מעגלים ללא ספור, לעומת ההקפות של כל אחד מימי הסוכות: "בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת וביום השביעי, יום הושענה רבה, מקיפין את המזבח- שבע פעמים" הקפות וסיבובים מוגבלים במספר. אך בשמיני עצרת- אינסוף , ללא מספר, וכל המוסיף הרי זה משובח!

 

 

"יום- מתן-תורה" חג השבועות

 

כאשר ראינו לעיל, המספר 'שבע' מבטא קדושה בתוך עולם החומר. כך בנוי לנו השבוע השלם משבעה ימים. לאחר היום השביעי יום השבת, אנו חוזרים ב"מעגל נוסף" יום אחד יום שני, שלישי...שבת ושוב: יום אחד, שני... אנחנו לא פורצים את המעגל הזה (בגלל חטא אדם הראשון) בחג השבועות פרצנו את המעגל הזה!

אנו סופרים את ספירת העומר, שבע פעמים שבעה ימים, ופורצים אל השבוע השמיני שם אנו חוגגים את חג השבועות, יום מתן תורה, ביום ה'חמישים' של ספירת העומר כפי שנאמר: "תספרו חמישים יום..." להאיר כאבן הספיר את ימי הספירה, לפרוץ ולהגיע אל היום החמישים!

 

 

 

 

התורה-נרמזה ב'שמונה'

 

התורה אשר הייתה קיימת תתקע"ד (974) דורות לפני בריאת העולם הפיזי, היא מעל ומעבר לחומר. היא מעל לטבע, ומעל לשבע. ונרמזת במספר שמונה. בתהילים פרק י"ט המתחיל: "למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד א-ל ומעשי ידיו מגיד הרקיע..." מתואר העולם בשבעה פסוקים. בפסוק השמיני "פתאום" עובר נעים זמירות ישראל אל הפסוקים המיוחדים ומתאר את התורה: "תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה'..." שמונה תארים: "תורה, עדות, פיקודים, מצווה, יראה, משפט, דברך, אמרתך".

שמונת תארים אלו של התורה חוזרים וחוזרים עוד 22 פעמים בפרק הארוך ביותר בתנ"ך, פרק קי"ט בתהילים. כולו שיר הלל לתורה הקדושה. פסוקיו מסודרים על פי סדר כ"ב האותיות, 22 קבוצות, כמניין כ"ב האותיות, וכל קבוצה בנויה מ- 8 פסוקים. כל פסוק בכל קבוצה פותח באותה אות. שמונה פסוקים ראשונים פותחים באות א' אחריהם- שמונה פסוקים  פותחים באות ב', וכו' סה"כ  176 פסוקים (22X8) כשבכל קבוצה חוזרים שמונת תארי התורה המתגלים בפרק י"ט. מעניין כי הפרשה הארוכה ביותר בתורה יש בה בדיוק (22X8) =176 פסוקים והיא פרשת 'נשא' הנקראת בקביעות בשבת מיד לאחר חג השבועות יום קבלת התורה. והמסכת הארוכה ביותר גם היא מסכת בבא בתרא עם 22X8=176 עמודים בדיוק!

 

 

 

 

סמל האור-ימי החנוכה

 

ימי החנוכה – מסמלים את נצחון האור על החושך, כפי שנרמז במקורות: חשיכה- זו יוון: "חשכה זו מלכות יון". (מכילתא יתרו פרשה ט)

ימים אלו מסמלים את כוחם המוחלט של חז"ל, בקביעתם חג זה לדורות. אמנם נוסח ברכת הדלקת הנרות הוא בנוסח כל הברכות מדאורייתא.  ומברכים אנו בהדלקת נרות חנוכה: "...אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של חנוכה".

החנוכיה שהיא בעלת שמונה קנים מסמלת את הנס, שהוא גלוי א-לוהות מעל מסגרת חוקי הטבע. המנורה- בעלת שבעת הקנים, מקומה בהיכל, התורה שהיא מעל לטבע- מונחת בארון, בקודש הקדשים הנמצא מעבר להיכל!

 

 

 

סוד השלושים וששה

 

ימי החנוכה, נחוגים שמונה ימים.

המספר 36 רומז לעניין האור. סכום כל המספרים מ 1-  עד 8 הם ביחד 36.

(1+2+3+4+5+6+7+8 =36) מצאנו כי מספר זה רומז לענין הקשור באור או בכל גילוי הקשור לאור.

מספר זה במקורו נמצא בבריאת העולם: כאשר הקב"ה ברא את האור הראשון אשר עצמתו היתה אינסופית, אפשר היה לראות בעדו את כל הסודות של היקום, "אדם הראשון היה צופה בו מסוף העולם  ועד סופו... (מ"ר בראשית פרשה יב) ראה הקב"ה שעתידים הרשעים לנצל אור זה (לדברים שליליים) עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. והיכן גנזו? בתורה. אור ראשוני זה נקרא "האור הגנוז". כמה זמן היה בעולם? 36 שעות. (12 של ערב שבת, 12 של ליל שבת, ו-12 של שבת) יש המסבירים: 36 שעות שהם 3 חלקי היום, עד היום הרביעי בו נבראו המאורות הגשמיים). האור הזה מתגלה בל"ו צדיקים נסתרים. האור הזה מתגלה בל"ו מסכתות התלמוד בבלי. האור הזה מתגלה בל"ו נרות החנוכה. המילה "כסלו" רומזת לכסוי הל"ו. מספר זה מבטא את גילוי האמת ע"י הסנהדרין אשר "נמנו וגמרו" ע"י ספירת הקולות. הרוב שהם ל"ו = 36  מתוך ע"א  =71  הסנהדרין הגדולה. (בזמן שהסנהדרין של 71, נמצאו ב"תיקו" 35 מול 35, בא ה-1 שהוא ה-36 ומגלה ומכריע ומגלה את האמת ועל פי זה נפסק ואין עוררין!)

 

 

 

 

 

 

"ויהי ביום השמיני"  

 

מן הראוי לצטט כאן את פירושו של ה"כלי-יקר" מתחילת פרשת 'שמיני' (ויקרא ט) המאיר את סוד המספר 'שמונה':

"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון... ויקחו את אשר צווה משה... ויקרבו כל העדה ויעמדו  לפני ה' ויאמר משה זה הדבר אשר צווה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'..."

"…בעצם היום הזה נראה ה' אליכם", ולא בימים הקודמים. על-כן הוצרך ליתן טעם מה יום מיומיים? לפי שהיה זה יום שמיני, דבר זה גרם לו קדושה ביתר שאת. כי כל מספר שבע – קשור לעולם החומר, מספר שמונה - לרוח. כדעת המדרש האומר שכל קילוסו של משה היה ב'אז' ומ'אז' באתי אל פרעה לדבר בשמך"... "אז ישיר משה ..."

כי 'אז', היינו אחד (א) הרוכב על שבעה (ז), והוא להשליט את השי"ת על  כל ז' כוכבי לכת ועל כל הנמצאים שנתהוו בשבעת ימי בראשית. "מ"מ נראה להם ה' ביום זה דווקא מצד היותו שמיני, כי מספר זה מיוחד אליו יתברך.

...וזה טעם הקרבן שאינו מרוצה כי אם מן היום השמיני והלאה. וזה טעם שהמילה שבשמיני דוחה את השבת שבשביעי כי הרוחני דוחה הגשמי. "ומה שיום השמיני נטל עשר עטרות רמז  למה שאמרו רז"ל: "כינור של ימות המשיח יהיו שמונה נימין ושל העוה"ב עשרה נימין, לפי שלימות המשיח, המשיח מגלה כבוד ה'. "וראו כל בשר כי ה' אחד, רוכב שבעה כוכבי לכת מנהיגי העוה"ז, אבל לעוה"ב שהיו מופשטים מן החומר לגמרי, יתווסף בהם השגה שיכירו כח מלכותו יתברך על כל הנבדלים עליונים הכלולים במספר" תשעה.

(הערת המחבר: -המספר-9- רומז לערך 'אמת', הכרת האמת "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד") בסוד ארון תשעה וכפורת טפח ואז השמיני יעלה למספר: "עשרה". על-כן בא הרמז ביום שמיני זה שנטל עשר עטרות לומר כי בו מעין של העוה"ב כי שם יראו את כבוד ה' עין בעין. וכן ביום זה נאמר "כי היום ה' נראה אליכם".

עד כאן ציטוט "כלי-יקר".

 

לסיכום הציטוט יש להבין את עצמת המספר שמונה, שהוא רוחני ביותר, מתחבר אל המספר 'תשע' המייצג דבר מוחלט ('אמת') אשר מוביל לרמה האופטימאלית והיא הרמה של מספר הקדושה המוחלטת, המספר 'עשר'. (ידובר בהרחבה מיוחדת באות: 'יוד')

 

 

 

'ז' ו'ח' יוצרים שם 'י-ה'

 

ראינו את המשמעויות של המספרים והאותיות 'ז' ו'ח', את עצמתם הרוחנית. בחיבורם יוצרים את המספר: 15(=7+8( אשר רומז לשם: 'י-ה' אשר מסמל חיבור של כל ההויה. חיבור של עולם גשמי ועולם רוחני "כי בי-ה ה' צור עולמים" (ישעיה כו ד)

 

 

צורת כתיבת האות 'ח' מסמלת את המשמעות הפנימית

 

 

סופרי סת"ם כותבים את האות הזאת בצורות הבאות:

 

 

זז  ח

צרוף שתי אותיות ז' זו מול זו.

 

מסמל מאבק:

"ויערכו מלחמה"

וז  

צרוף אותיות ו' ז'.

= 13 רומז למילים 'אחד', 'אהבה', שילוב 2 הערכים הבסיסיים של מצוות בין אדם לחברו, ובין אדם למקום.

רומזות לחיבור חיי מעשה (ו) וקדושה (ז)

ח

צרוף 3 אותיות ו' - מימין, למעלה, ומשמאל.

כל אחת ערכה 6 יחדיו = 18

רומז למילה 'חי'.

דו

צרוף אותיות ד' + ו'

חיבור משמעות הד'=דל, עם ו'=חיבור.

רומז לחיים נכונים שיש בהם גמילות חסד.

 

 

 

האות 'ח' רומזת להגנה על החיים.

 

ע"י הצורה הגראפית שלה: צורתה - גג ושני קירות,  דומה למקום מסתור. רומזת להשגחה העליונה:  "א-ל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד..." (תפילת ערבית)

כן נראה  צורתה המיוחדת ח כתובה בספר תורה שתי אותיות 'ז' עומדות כהגנה זו מול זו ומעליהן חטוטרת, כביכול חץ המצביע לכיוון מעלה ומסביר מהו מקור ההגנה.

בעלי הדמיון רואים באות 'ח' שני זקיפים העומדים בשער ובידם כלי נשק- כלי זין שומרים ומגינים כך אנו אומרים בכל קריאת שמע: "מימיני מיכאל משמאלי גבריאל… ועל ראשי שכינת א-ל".

ראייה כזו והסבר כזה נרמז לנו בליל יציאת מצרים הנקרא "ליל שימורים". בפסח מצרים נצטוינו לשים דם על המשקוף ועל שתי המזוזות... "ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם  לנגוף..." (שמות יב כג)

הוסף לרעיון זה, שהפתח  דומה לאות 'ח', ובבית פנימה ישב יהודי. צירופם בעולם הרוחני  רומז למילה: 'חי'

 

 

האות 'ח' תרמוז על חיי האדם.

 

בדומה לסולם יעקב: "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.." (בראשית כח יב- יג) והנה מלאכי א-להים עולים ויורדים בו. האדם נמצא באחת משתי האפשרויות, או שהוא עולה או שהוא יורד. אין אפשרות שלישית. החיים הם תנועה מתמדת   או לכיוון חכמה ויראה ויגיע אל תכלית החיים, אל תכלית הטוב, או חלילה נפילה התדרדרות... חטא פשע...

אות הרומזת לבחירה החפשית, למאבק הנרמז בשתי אותיות 'ז', הבונות את האות 'ח'.

זכה האדם  יקויים בו: "ואתם הדבקים בה' א-להיכם חיים כולכם היום" (דברים ד ד) אם לא זכה- והפך לחוח בעל קוצים טובל בים חטאו, כחיה שאין לה תכלית ומטרה... ח

 

 

האות השמינית רומזת לחיות, לחיים.

 

כל מי שעובר את כל השלבים  הקודמים שילוב חיי מעשה, (הנרמז באות ו') בקדושה (נרמז באות ז')  יזכה לחיים בעלי משמעות. גם יזכה לחן לחסד. על ידי זה שידבק האדם את עצמו  בקב"ה, שהוא מקור כל החיים- מתחבר האדם אל כח החיים. במסכת שבת (קד ע"א) נאמר: א-ב אלף בינה, ג-ד גמול דלים, ה-ו הקב"ה הנרמז באותיות 'ה-ו', ז-ח יזון אותך וגם יחון אותך, 'חן' קרובה אל המילה 'חנם' ולמידת הבורא 'חנון'.

המלים: 'מזון' ו'חן' קשורות זו בזו: בברכת המזון  אנו מברכים: "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד..."

וכן אצל יוסף נאמר: "ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר". (בראשית לט כא) לבסוף זכה לזון ולפרנס אחרים.

 

 

 

 

 

'חית'- האות הרומזת לחטא ופחד

 

העוצמה של האות גדולה ביותר, הערכים הרמוזים בה מהווים את אושיות החיים. אולם אם מחטיאים את המטרה הנעלה  הנרמזת באות זו, מגיעים אל הצד ההפוך והוא החטא הרומז להחטאה של כל עניני החיים בעולם הזה. לכן מצאנו כי למילים: 'חית' (האות) ו'חטא'  - צליל כמעט דומה.

להבדיל מהאות 'הא'  הרומזת לעולם התשובה, ויש לה פתח "מילוט" בתוכה בצד שמאל למעלה. לאות 'חית' יש כניסה מלמטה לכיוון מעלה, לכיוון גגה של האות. הכיוון הוא אחד, אין יציאה ממנה, והיציאה שנותרה היא נפילה בלבד, נפילה לכיוון מטה. יש הרואים בשמה גם רמז למילה: 'חתת'= פחד, על פי מה שנאמר: "ויהי חתת א/להים על הערים…" (בראשית לה ה). הנמצא בשלב של חטא- חי ללא בטחון, חי בדאגה, חי בחשש בפחד. פירוש המילה 'חת' הוא גם 'נשבר'. על פי מה שנאמר: "פחדו בציון חטאים" (ישעיה לג יד)

 

 

 

'ט' - מה סודך?

 

האות טי"ת האות התשיעית, רומזת לרעיון: 'טוב'. האות הזאת מוזכרת בפעם הראשונה בתורה בפסוק: "וירא א-להים את האור כי טוב..." (בראשית א ד)

חז"ל מבארים לנו כי הלוחות הראשונים נשברו - כי לא היתה בהם המילה: 'טוב', ואילו בלוחות השניים כתוב בהן הערך: 'טוב'. היכן? בלוחות השניים נאמר בדיבר החמישי, במצוות כבוד אב ואם... "למען ייטב לך ו..." ואם חלילה היה כתוב בלוחות הראשונים את הביטוי המבטא את המושג 'טוב', שבירת הלוחות היתה עלולה לגרום חלילה שתפסיק טובה לישראל.

האות טי"ת נוצרה מחיבור שתי אותיות: אות וא"ו (ו) בצד ימין ואות זי"ן (ז) בצד שמאל. האות וא"ו רומזת לעולם הגשמי הבנוי מששה כיוונים, (ראה סוד האות וא"ו) והאות זי"ן שערכה שבע, רומזת לעולם הרוחני (שבת, ועוד) בהתחברם, יוצרים אידיאל של שלום בשני העולמות, מקום בו נפגשים שמים, רוחניות וגשמיות.

חיבור שני המספרים 6 (ו) 7 (ז) הבונים את האות טי"ת (6+7) הוא 13 הרומז לרעיונות הבסיסיים של היהדות: 'אחד', שערכו 13 הרומז למצוות שבין אדם למקום ה' - אחד"

וכן 'אהבה' הרומזת למצוות שבין אדם לחברו: "ואהבת לרעך כמוך".

 

וא"ו (13) וזי"ן (73) בגימטריא = 86 הרומזת לשם: 'א-להים'.

 

טי"ת רומז למידת היסוד- מידת הצדיק: "וצדיק (הוא) יסוד העולם": (משלי י כה) "אמרו צדיק כי טוב" (ישעיה ג י) "וצדיק באמונתו יחיה". (חבקוק ב ד).

האות טי"ת נמצאת בסדרת האותיות, בין האותיות חי"ת ויו"ד: ח ט י, מעין "מסובבת ובלועה" בתוך המילה 'חי'.

גם האות צדי"ק, 'צ'  שערכה ,90 היא הרחבה פי 10 של האות 'ט' שערכה 9.

מיקומה של האות צדי"ק בסדרת האותיות, הוא המקום ה- 18 ('חי')

האות 'ט' כאמור, הבנויה מחיבור שתי האותיות 'ו', 'ז', רומזת לפעולה המביעה  את הרעיון: "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". (תהלים קמה ט) האות 'ו' רומזת למידת היסוד, המידה השישית בין שבע הספירות התחתונות (ז"ת) 'ז' רומז להזנה לפרנסה לכלכלה, או להגנה, החיבור ביניהן מבטא את פעולת מידת היסוד המשפיעה לפרנסה וכלכלה. (ראה לעיל הסבר באות 'ז' המדגיש את  סגולתו של יוסף המשביר לכל, אשר היה שייך למידת היסוד.)

 

 

לב-טוב

 

במסכת אבות פרק ב' משנה יג מובא: "אמר להם (רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו) צאו וראו איזו דרך טובה שידבק בה האדם, רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי  יוסי אומר: שכן טוב, רבי שמעון אומר:  הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: "רואה  אני את דברי אלעזר בן ערך  מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם."

פירוש: "בני יששכר"  חוקר ומביא הסבר עמוק להבנת המשנה. בוודאי לא שאל אותם איזו דרך טובה סתם, הלוא כבר נאמר "ראה נתתי לפניך  היום את החיים ואת הטוב... וגו' ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו.... וגו' (נצבים ל' ט"ו) אלא בודאי שאל  אותם בנוגע לטוב הכללי הכולל את כל הטובות.

הוא מדקדק  בביטוי "צאו וראו"- לאן יצאו לראות?

וגם בביטוי "רואה אני בכלל דבריו דבריכם. איך יתר הערכים - 'הרואה את הנולד', 'שכן טוב', 'חבר טוב', איך כולם כלולים  בכלל 'לב-טוב'?

הפירוש, שאמר להם צאו וראו ותדקדקו  למצוא  באור אותיות התורה מהו הטוב הכולל את הכל. רמז להם למצוא זאת במילה 'טוב' הראשונה המוזכרת בתורה!

מצאו כי ה'טוב' הראשון המוזכר בתורה הוא הפסוק: "וירא א-להים את האור כי טוב".(בראשית א ד) כמו שאמרו חז"ל:  (במסכת בבא קמא נ"ה ע"א) הרואה אות ט' בחלום סימן יפה לו הואיל והפעם הראשונה  שהתורה  הזכירה את המילה 'טוב' היא בפסוק זה. יש ללמוד מהמקום הזה.

מעניין כיצד כל אחד מן החכמים דרש רמז שונה מהפסוק הראשון בתורה:

רבי אליעזר למד מהטוב הראשון המוזכר בתורה ש'עין טובה' הוא הטוב הכולל הכל. שהרי מוזכר בו פועל של 'ראיה' שנאמר: "וירא א-להים..." בקש ללמוד מזה שה'טוב' תלוי בראיה.

רבי יהושוע למד מפסוק זה - בגלל שבהתחלה היה חושך, וכשנברא האור  נעשה חבר לחושך, נלמד מזה שה"טוב הכולל"  הוא "חבר טוב".

רבי יוסי אומר, יש ללמוד מהפסוק הסמוך "ויבדל א-להים בין האור ובין החושך.." (לעיל) כדרשת חז"ל מובא ברש"י, ראה שאין נאה שאור וחושך ישתמשו בערבוביא, קבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה, הבין מתוך כך ש ה"טוב" הוא שכן טוב.

רבי שמעון אומר: "הרואה את הנולד כמו שדרשו חז"ל" על: "וירא א-להים את האור כי טוב", שצפה הקב"ה במעשיהם של צדיקים וראה כי טוב לגנוז  את האור לעתיד לבוא, למד מכך שהטוב הכולל הוא "הרואה את הנולד".

רבי אלעזר בן ערך  אומר: "לב טוב" כי ספר ומנה שמתחילת התורה עד תיבת "טוב" יש בדיוק "ל"ב" (32) מלים ללמד אתנו ש - "לב-טוב" הוא הכולל הכל.

על כן אמר רבי יוחנן בו זכאי: "רואה אני את דבריו בכלל דבריכם "כי בתוכם נכללו כל המלים שמהן למדו את דבריהם ולפיכך מובן מה שאמר להם: "שבכלל דבריו דבריכם"

 

 

"זה לעומת זה"

 

המהר"ל: המספר 9 הוא שיא המספרים, כי אח"כ מופיע המספר 10 אשר נוצר  מספרות אשר כבר היו לפניו. המספר 9 רומז  לפסגה של חיי צדקות, חיי עולם. או  אבדון כליון חמרי, מיתה. כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג יט)

הצד השלילי של האות טי"ת הוא מיתה, טיט וחומר... "והנה טוב מאד" זה המוות.

 

 

"ח-ט-א"

 

 האותיות ח-ט-א רומזות להחטאה של המטרה, התבוססות בטיט, בגשמיות ומסתירות את האות 'א' הרומזת לשם ה' המילה: "חטא" ערכה גם 18 כערך המילה: "חי" הרומזת כי לכל חטא יש תיקון: "כי לא אחפוץ במות המת..." (יחזקאל יח לב) "חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה" (יחזקאל לג יא)

האות 'ט' אפשר לראותה כאילו היא בנויה משתי אותיות 'כ', 'ז'  היוצרות את המילה: 'זך', הרומזת למסר כי מכל חטא אפשר להזדכך.

כמה מטוהר הוא בעל תשובה?!  אשריו! לאיזה טוב אינסופי הוא זוכה!

 

 

 

 

 

 

 

'י' - מה סודך?

 

כאשר תראו את האות י' (יו"ד), זכרו:

י'-  סמל לשם ה' המתחיל באות י'.

י'-  סמל ליהודי.

י'-  סמל לישראל, העם והארץ.

י'-  סמל לינון, שמו של המשיח.

י'-  סמל לעשרת הדברות.

י'-  סמל לחכמה ("יו"ד חכמה קדומה").

י'-  סמל לעינו הפקוחה של הקב"ה השומר על בריותיו.

י'-  סמל ליסוד, מקור כל דבר.

ועוד...ועוד...ועוד...

 

בעבר, ילד שהחל לכתוב, לימדו אותו לכתוב תחילה יו"ד. אמרו לו, כתוב יו"ד שאתה בעצמך יו"ד - יהודי. אחרים נהגו לגנוז את היו"ד הראשונה שהילד כתב, במקום שמור, כקמיע לכל החיים.

זכור, ילד יהודי! בשל קטנותה של האות יו"ד אין מי שיכול לעקור אותה. כמה שנקצץ בה, היא נשארת יו"ד. כמוה, עם ישראל שנתכנה בשם יו"ד. אמנם קטן הוא בין העמים

וכולם קצצו ומקצצים בו, אך אין בכוחה של אף אומה ולשון לעקרו מן העולם.

 

 

 

"לא תשא את שם ה' א-להיך לשוא" (שמות כ ו)

 

 המילה 'לשוא', מזכירה לנו את ניקוד השווא, שצורתה כשני 'יודין' העומדים זה מעל זה. (:) כאשר 'י' מעל 'י',  כלומר, יהודי מעל יהודי- אין עזרה הדדית, אלא אחד רומס את השני, הרי זה נובע או מוביל לפס' הנ"ל: "לא תשא את שם ה' א-להיך לשוא"...

אולם כאשר 'י' ליד 'י', כלומר יהודי ליד יהודי, יהודי העוזר ליהודי, הרי זה משום יחס של כבוד לשמו של ה'.... ושם ה'- 'י-י' נמצא בתוכם...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיקרי היהדות נרמזים באות יו"ד:

 

מס'

 העיקר

 הרמז

 פרוש

1.

שהקב"ה מצוי ומשגיח.

יסוד=  ס- יוד = "סוד היוד"

תחילתה של כל אות, ע"י אות יו"ד הקטנה, כך ה' יוצר הכל, יסוד כל היסודות. הכל בא ממנו.

2.

שהקב"ה אחד.

יחיד= י"י-חד.  (אחד).

שם הוי-ה מתחיל באות יו"ד. ה' אחד יחיד ומיוחד. היה הווה ויהיה.

3.

אין לו גוף ודמות הגוף.

י - יו"ד

אות קטנה, צורתה פשוטה ביותר, נעלמת ובלתי נתפשת, כך ה' אין לו דימיון, לא גוף ולא צורת הגוף.

4.

ושהוא קדמון קדומים.

י - יו"ד

התחלת האותיות: 'א' (הקצה הימני העליון של האות א' נוצר מאות יו"ד) סוף האותיות: (הקצה התחתון השמאלי של האות  ת' נוצר מהאות יו"ד  הפוכה) כך הקב"ה, הוא ראשון והוא  אחרון.

5.

ואין עבודה לזולתו.

י' 

 

קוצו של יו"ד למעלה. רומז לכיוון התפילה. רק לקב"ה ראוי להתפלל.

6.

ויודע מחשבות בני אדם.

יודע= יו"ד–ע

(עין) 

הקב"ה יודע ורואה הכל.  יו"ד היא סמל לעינו הפקוחה של הקב"ה, יד ההשגחה.

7.

ונבואת משה רבינו ע"ה אמת.

י - יו"ד

האות הקטנה ביותר, סמל לענווה, ומי עניו ממשה? משה אב הנביאים הוא אמת ותורתו אמת.

8.

ושהוא אדון לכל הנביאים.

י - הושוע

י', התוספת שהוסיף משה ליהושע תלמידו. יהושע הוא הספר הראשון לספרי הנביאים. כל דבריהם אמת.

9.

ושהתורה נתונה מהשמיים.

י - יו"ד = 10

ערכה 10, עשרת הדברות משמיים. כך כל התורה משמיים.

10.

ושלא תשתנה בשום זמן חו"ש.

יו"ד = יציבות.

י' האות היציבה, אינה קו, אלא נקודה. ללא שינוי ותמורה. נקודה זו, ראשיתה נמצאת בתוך האות בּ' בתחילת התורה. התורה תישאר יציבה ולא תהא מוחלפת.

11.

ושהקב"ה מעניש לרשעים ומשלם שכר לצדיקים.

יו"ד- יששכר

י' האות בה נברא העולם הבא, עולם הגמול. יש שכר,  ש"י  עולמות, למקיימי מצוותיו, ועונש לעוברים.

12.

ושיבוא מלך המשיח ב.ב.א.

ינון = יו"ד-נון

י-נון. נון שער החמשים, האידיאל היהודי. ינון, שמו של המשיח. "אחכה לו בכל יום שיבוא".

13.

ושהמתים עתידים להחיות

י (10)- וד (10)

תחילתה י' (10) וסופה ו'+ד' (10). מחקת אות יוד מהמילה יוד, נשארת יוד. נס תחיית-המתים.

הבנה מעמיקה באות יו"ד (י')

 

הבנת סודות האותיות הן בלב ובנפש ולא בשכל. כל ההוגה בסודות האותיות גורם נחת רוח לנפשו ולנשמתו. הסודות מתאימים לכל אדם ברמה שלו:

א. ליחידי סגולה - להבין עומק הקבלה.

ב. לכל אדם - להוציא מהם מוסר השכל, מחשבה טובה ודרך ישרה.

האות יו"ד ידועה בשם "האות הקטנה", וערכה 10, מספר המבטא קדושה. ידוע כי בעניני קדושה ככל שהוא קטן יותר הוא גדול וחשוב יותר, כמו הסנה והר סיני. "הקב"ה צמצם שכינתו בקודש הקדשים אמה על אמה" (שמו"ר לד, א), וכמאמר הזוהר (זהר א, קכב) "מאן דאיהו זעיר איהו רב, ומאן דאיהו רב איהו זעיר".

העולם הפיזי גם הוא מלמד אותנו, כי ככל שהדבר קטן יותר, הוא בעל ערך גדול יותר, וחשיבותו גדולה ומיוחדת.

יהלומים ופנינים - לעומת סלעים ענקיים במדברות.

כמה כח גנוז באטום הזעיר שאין עין של אדם יכולה לראותו? מה החשש, חלילה, מפצצת אטום קטנה או מטרור ביולוגי לעומת טנקים...

מה גדולה חשיבותם של תאים בגופנו ביחס לאיברים גדולים, כגון גפיים וכדומה. הפגיעה, חלילה, בתאי גוף האדם מסוכנת יותר לחיי האדם יותר מאשר כריתת איבר... 

אין ספק "מאן דאיהו זעיר איהו רב"! (פירוש: מי שהוא קטן- הוא גדול) באותו יחס נוכל להבין את ערכה הגדול של האות הקטנה, האות יו"ד.

מעניין, מה רומז מספר הפעמים שהאות י' מוזכרת בתורתנו הקדושה. לאות י' יש השכיחות הגבוהה ביותר, כמעט ל"ב אלפים (31,522) מתוך 304,805 (סה"כ 22 האותיות).

זאת אומרת, שכיחות האות י' היא 10% ויותר. כל "אות עשירית בתורה" היא האות יו"ד.

 

 

מהי קדושתה

י' היא כתר כל האותיות

צירוף כל האותיות במלה יו"ד נותן עשרים, 20 = 4 + 6 + 10. 'עשרים' בגימטריא 'כתר' = 620. בסדר הא"ב באות בעקבות האות יוד האותיות: כ', ל', מ', = 'מלך'. והרי כאן רמז גם לכתר וגם למלך, לכתר מלכות, "וישם כתר מלכות בראשה". (אסתר ב יז)

האותיות העוקבות את האות י' הן כ, ל ו-מ. בצרופם אפשר לראות את המלה 'כלום'. (שווה מאומה, כערך גלעין הזית). מודגש בזה הרעיון של הקשר בין שני קטבים: "מאן דאיהו זעיר איהו רב", מי שהוא כלום, הוא מלך...

כן רואים אנו בספירת המלכות, הספירה האחרונה מבין עשר הספירות הגבוהות ממנה. בתוך המלה 'מלכות' נוכל למצוא ביטוים בעלי קצוות, מצד אחד: 'כלום', 'מות', 'כלם' 'למך'... ומצד אחר ביטויים בעלי גובה: 'כל', 'מלך"', 'תכלת'... דווקא ספירה זו שהיא בדרגה הנמוכה ביותר, חשיבותה מי ישורנה?! בלעדיה אין גילוי מלכותו יתברך בעולם. "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". (זכריה יד ט) זו הפסגה אליה אנו שואפים לחבר 'כתר' עם 'מלכות'.

 

מקומה של האות י'

 

"יודוך ה' כל מעשיך..."   יוד+וך,  יוד + 26,  יו"ד מצטרף לשם ה'.

הנכם מוזמנים להיכנס לפרד"ס האות יו"ד. כיצד ברא הקב"ה את המלה הראשונה בתורתו?

לקח 3 אותיות אחרונות, ר', ש', ת', ו-2 אותיות ראשונות  א', ב', וצירפן יחד, אבל לא לפני שהכניס ביניהן את האות י'. כך נוצרה המלה, 'בראשית', נוטריקון: "בראש י' (ובסוף) ת'.

יו"ד היא החכמה, וכך נאמר "בחכמתא ברא עלמא..." (תרגום אונקלוס).  האות יו"ד היא רוחנית ביותר, ריקה מתוכן חומרי, אין לה מסה או משקל ואינה תופשת מקום. אם כן, איך מתקשרת היא לעולם הגשמי?

הבריאה הרוחנית הראשונה ביצירה היתה האור, "ויהי אור", אור רוחני. וכשנכנסה האות י' באור, נוצרה בריאה גשמית רוחנית "אויר". וכשם שלא יצויר עולם ללא אויר, כך אי אפשר לעולם ללא יו"ד.

כן ניתן לראות את המלה "נשמה" המבטאת רוחניות מוחלטת, אולם כדי להתחיל ולהתחבר לעולם הגשמי הופיעה האות י' בתוכה, ונוצרה פעילות של נשימה. הנשימה גורמת לנשמה להתחבר לגוף ולחיות בעולם הזה.

יש כאלה שניסו לראות באות י' את הרמז לגז החמצן בעולם. במקום שיש חמצן שם יש סיכויים למצוא חיים. כמו שאין עולם ללא חמצן, כך אין עולם ללא האות יו"ד.

המלה 'מים' נוסחתה הכימית: H2 O, שני מימנים וחמצן אחד.

אם כן כמו בתרכובת המים: H O  H  כך תרכובת המים רמוזה באותיות: מ-י-מ.

 

 

 

הסוד של האות י' (יו"ד)

הידעתם מהי יו"ד?

יו"ד היא האות הראשונה באל"ף בי"ת! הכיצד? הרי 'א' היא הראשונה?!

האם שמתם לב למבנה של האות 'א'?! מאילו חלקים היא בנויה? - מחיבור 2 אותיות "יו"ד", י' עליונה ו-י' תחתונה. האות י' היא סוד ויסוד כל האותיות.

ילד יהודי אשר למד לכתוב, לימדוהו לכתוב יו"ד בתחילה. רצו להחדיר בתודעתו ולהשריש היטב בלבו את עובדת היותו יהודי, וכך היו אומרים לו: "כתוב יו"ד שאתה בעצמך יוד" (באידיש: פירוש המלה יוד הוא: 'יהודי'). אחרים נהגו לגנוז את היו"ד הראשונה שהילד כתב, במקום שמור כקמיע לכל החיים (מוזכר לעיל).

 

 

יסוד כל האותיות

 

ידוע על פי הספירות שבקבלה, כי האות יו"ד מייצגת את ספירת החכמה, וכן מוזכר בפיוט "בר-יוחאי": "יוד חכמה קדומה".  המילה 'בראשית' מתורגמת על פי כל כללי הסוד ועל פי התרגום: "בחכמתא איתברי עלמא" פירושו: בחכמה נברא העולם.

במקום אחר צוין שקיים רמז לכך שהיצירה הראשונה בעולם היתה האותיות, על פי הדרש: בראשית ברא א-להים: 'א-ת'.

הפעם נגלה כי האותיות כולן נוצרו מהאות הראשיתית, מהאות הבסיסית, היא האות יו"ד.

הסבר:

האות יו"ד בנויה משלוש אותיות:  י-ו-ד.

המתבונן יגלה כי באמצעות שלוש אותיות אלה, ע"י צירופן או הרחבתן או צמצומן, נוצרו כל האותיות, כל אחת בדרך המיוחדת לה.

 

האות:

 

מאלו אותיות מורכבת:

א

-

י-ו-י

ב

-

ד-ו

ג

-

ו-י

ד

-

ד

ה

-

ד-י

ו

-

ו

ז

-

ו-י

ח

-

ו-ז

ט

-

ן-ז

י

-

י

כ

-

ו-ו-

ל

-

כ-ו

מ

-

כ-ו

נ

-

הרחבת האות 'ז'

ס

-

חיבורים סגורים של האות: ו.

ע

-

ו-ז

פ

-

נוצרה מגבולות חיצוניים של האות ב שנבנתה מאותיות: ד-ו.

צ

-

ז-י-ו.

ק

-

נוצרה מצמצום האות ד' והרחבתה, בצירוף האות: ז.

ר

-

נוצרה מצמצום האות: ד'.

 

ש

-

ז-י-ו.

ת

-

נוצרה מהאותיות: ד-ו, וגם י.

 

 

סוד המילה 'יהודי'

 

מהו השם יהודי?

"יהודה אתה יודוך אחיך..." (בראשית מט ח) המדרש (ב"ר צח, ו) אומר, כי יעקב ברך את יהודה, שכל עם ישראל ייקרא על שמו. "לא יקראו להם ראובני או שמעוני... אלא 'יהודי'.

יהודי, יש לו הכרת התודה על הכל. זה התיקון של החטא אדם הראשון - "כפוי טובה היה", לכן המילה הראשונה אשר מוציא היהודי מפיו בזמן שהוא מתעורר כל בוקר לחיים חדשים, היא -  "מודה..."

אם נתעמק יותר, נגלה קצת מהעומק הקיים במלה 'יהודי', בה אצורה עצמה וחכמה. פסגתה מי ישורנה?

אם נדע כיצד סופר סת"ם כותב את השם הקדוש ביותר: י-ה-ו-ה, נבין את סגולת המילה יהודי.

הסופר לוקח את הקולמוס בידו.

טובל קולמוסו בדיו.

וכותב אות יוד.

הדגשנו לעיל: "מאן דאיהו זעיר איהו רב". הקב"ה ש"מלוא כל הארץ כבודו", עליו נאמר (ישעיה נז, טו): "...אשכון ואת דכא ושפל רוח", הנמוך ביותר הוא הגבוה ביותר! לכן החליט הבורא לכתוב את שמו ע"י האותיות  הזעירות ביותר.

האותיות אשר מהן כתוב שם הוי'ה הן האותיות: ה' י' ו'.

 

 

 

 

 

 

מה המיוחד בהן?

 

ידוע שכל אות בלשון הקודש היא גם מילה שלמה בפני עצמה, כגון: 'אלף', 'בית', וכן הלאה... (מכונה: 'מלוי אותיות').

מה הן האותיות אשר אם נהפוך אותן למילים, ערכן יהיה הקטן ביותר? הלוא הן האותיות:

 

1)

ה'

=

'הא'

6 בלבד (או הה, או הי)

2)

י'

=

'יוד'

20 בלבד

3)

ו'

=

'וו'

12 בלבד. (או ואו, או ויו)

 

 

אפשר לראות את כתיבת שם ה' בצורה נוספת.

שם הוי'ה ב"ה נכתב רק באמצעות האות הזעירה, ע"י האות יו"ד בלבד.

הסופר, לפני שהוא מתחיל לכתוב את שם ה' הגדול והנורא, מתרכז בעצמו התרכזות פנימית ובכוונה מלאה, מתחיל הוא לטבול את הקולמוס בדיו, מקדש את הדיו לשם כתיבת שם ה', אומר בפיו: "הריני כותב שם זה לשם קדושת השם", מתחיל להניח את הקולמוס על הקלף, מושך את הקולמוס בשיא הזהירות מלמעלה למטה ויוצר את האות י'. ממשיך אח"כ וכותב את האות ד'. בתוך האות ד' הוא מניח אות י', וממשיך וכותב אותיות: ו' ד'. עד כאן נוצר חלק משם ה', (האותיות: י ד י' ו ד)

 

 

 

 

 

 

 י

 

 

 

 י

ד

 

 

 י

ה

 

 

 י

ה

ו

 

 י

ה

ו

ד

 

 

והרי השלבים  שלב אחר שלב:

מה נותר לסופר לכתוב בתוך הד' האחרונה, כדי שתהיה אות ה'?  הוי אומר אות י'.

בזה נשלמה כתיבת שם הוי'ה ב"ה. י-ה-ו-ה

שיטה אחרת, עמוקה יותר תוסבר להלן.

שם ה' נכתב אך ורק ע"י האות יו"ד בכל צורותיה האפשריות.

 

על פי תורת הסוד, ישנן שלוש רמות בסיסיות לכל דבר:

 מחשבה, דיבור ומעשה .

כך מעשה הבריאה:

מחשבה - עלתה במחשבה לפניו... (רש"י ר"פ בראשית).

דיבור - "ויאמר א-להים יהי..." (בעשרה מאמרות...).

מעשה - "ויעש..." "נעשה..."

 

את האות י,ו,ד אפשר לנתח ולראות בצורה זו- בשלוש אפשרויות.

ברמה של מחשבה - י' בלבד, (הרהור על הסימן הזה).

ברמה של דיבור - אותיות: י-ד (רק הן נהגות בפה).

ברמה של מעשה - האותיות הן: י-ו-ד. (למעשה כותבים: 'יוד').

מעתה צרפו את שלוש האפשרויות השונות של האות יו"ד וקבלתם את שם הוי'ה ב"ה:

יתחיל הסופר ויכתוב את האפשרות השניה - ז.א. אותיות: י-ד.

אח"כ יכתוב את האפשרות השלישית: י-ו-ד (כאשר הוא מכניס את האות י' הראשונה כאן בתוך האות ד' האחרונה של החלק הראשון).

לאחר סיום צירוף כתיבת האפשרות השניה (יד) והשלישית (יוד) יש להשלים את  האפשרות הראשונה, האות י לבדה,  אשר תיכתב בתוך האות ד האחרונה, והרי לפנינו נוצר השם הגדול והקדוש בעולם שם הוי'ה. ובצורה מוחשית:

יד  יוד  י

 

 

 


ערך שש האותיות ה"מפוזרות" לעיל שיצרו את שם ה' - הוא 44, כערך המלים: 'חי  ה''.

 

נחזור לנקודת הכתיבה, ממש לפני סיום כתיבת שם ה'.

לפני השלמת שם ה', לפני כתיבת האות י' בתוך הד' האחרונה, נבצע תזוזה קלה. נכתוב את האות י' אחרי האות ד',

וכך תתקבל מילה קדושה -  'יהודי'! 

ראינו במו עינינו כי כתיבת השם הקדוש, שמו של הקב"ה, והמלה 'יהודי' זהות  הן. מה עיני השכל אומרות לנו ברגע של גילוי זה? כיצד הנשמה שלנו פנימה מרגישה בידעה סוד גדול זה? מה האחריות שיש לנו לשאת בשמֵנו שרביטו של מלך, ומה זה מחייב אותנו?!

הדמיון המופלא של השם 'יהודי' ושם 'הוי'ה' מזכיר לנו את התפילה בימי חג "אתה בחרתנו מכל עמים אהבת אותנו ורצית בנו... ושמך הגדול  והקדוש עלינו קראת".. .

 

תופעה מעניינת:

באידיש כינוי השם 'יהודים' הוא 'אידן', האין זה דומה לשם 'א-דני' בשׂיכול אותיות. באנגלית כינוי השם יהודית הוא ג'ודי, האין זו המלה GOD (שם ה').

 

 

 

ניתוח המלה 'יהודי'

 

ערך המילה 'יהודי' (10+4+6+5+10) הוא  35.

מהו לבו? מה המרכז של המספר הזה? מהי נקודת האיזון של המספר 35?

5.4.3.2.1 ... 17 18  19... 35.34.33.32.31

                                בדיוק 'חי' = 18

17 ספרות לפני המרכז  ו-17 ספרות אחריו.

 

למספר 35 יש רמז נוסף:

הוא מתחלק לשני מספרים  17 + 18.

המספר 17 למה ירמוז?

17 מסמל את המילה 'טוב'. המלה הראשונה בתורה שערכה 17 היא המלה 'טוב', "וירא א-להים את האור כי טוב". (בראשית א ד)

18 מסמל את המלה 'חי'.

מכאן רמז ברור ליסודות החיים הטובים של היהודי "ובחרת בחיים...", (דברים ל יט) למען ייטב לך והארכת ימים". (דברים כב ז)

אין  חיים  אלא אם כן נמצא בתוכם ובתוכנם  יי .

 

 

 

 

 

 

 

מהו סוד החיים הטובים של יהודי?

 

כדי להבין זאת יש להרחיב את המספרים, כביכול לראותם בהגדלה. כמו בחקירה מדעית יש צורך להרחיב את המוצגים כדי לראות היטב מה רוחש שם, כך מנסים אנו לשים את ערכי המספרים מתחת ל"מיקרוסקופ הרוחני" ולהרחיב את המספרים ולגלות למה ירמזו.   17X17 = 289       18X18 = 324

סכום שתי המכפלות האלה: 289 + 324 הוא בדיוק 613! המסמלים קיום תרי"ג מצוות.

 

הרחבת ערכי המספר המייצג את המילה: 'יהודי'.

 

הרחבת המספר 35 היא: 35X35 = 1225. לב המספר הזה, אמצעיתו או נקודת האיזון שבו' הוא 613:  1225...... 613 ......1.

וחזרה לרמז  לב ה"יהודי" הוא תרי"ג .

המספרים מ-1 ועד 49 מסמלים רמזים רבים, וגם רומזים לימי ספירת העומר, המעבר מעבדות לחירות יהודית.

כל המספרים העוקבים מ-1 עד 49, סכומם: 1225, כהרחבת המספר 35 (35X35) הרומז למלה יהודי. לבו של מספר זה, כפי שהוזכר לעיל, הוא 613.

 

מהי האמת של 'יהודי'?

 

המילה א מ ת, בנויה בצורה משמעותית ביותר!

היא בנויה מהאות הראשונה של הא'-ב' – 'א'

האות האמצעית במילה 'אמת' היא האות האמצעית של הא-ב' – 'מ'

והאות האחרונה בא-ב היא האות – '.

אותיות ה'אמת' (האות הראשונה, האמצעית והאחרונה) בשם 'יהודי' הן:  י  ה  ו  ד  י  

י', ו', י'. צירופן יחד יוצר את האות 'א'.

ראה הסבר מעשיר על האות אל"ף בתחילת הספר.

האות א' בנויה מצירוף י' ו' י'. חלקים אלה רומזים:

היו"ד (י') העליונה רומזת על הקב"ה (שם י-ה-ו-ה)

היו"ד (י') התחתונה רומזת על היהודי

וה'ואו' (ו') רמז לתורה שניתנה בו' בסיון.

וכאן מבוטא הרעיון: "קודשא בריך הוא, ישראל, ואורייתא חד הוא".

ערך 3 האותיות י', ו', י', הוא בדיוק 26, רמז לשם הוי-ה ב"ה. וכך נאמר "אתה סתר לי", "סתר" ראשי תיבות, סוף תוך ראש, שמו של הקב"ה נמצא בצירוף האותיות הנמצאות במלה י ה ו ד י בהתחלה, באמצע ובסוף.

שם ה' מהדהד במלה יהודי

 

שם ה' ורמזיו מתנוצצים במלה יהודי פעמים רבות.

2 האותיות הראשונות במלה יהודי הן י-ה. זהו שם ה'. כפי שנאמר בפסוקים: "כי יד על כס י-ה...", (שמות יז יט)  "כל הנשמה תהלל י-ה...", (תהלים קנ ו) "ואנחנו נברך י-ה..." (תהלים קטו יח)

לב המלה  יהודי הן שלוש אותיות ה, ו, ד.  ערכן בדיוק 15  כמנין  השם 'י-ה'. שוב שם ה'.

 

חתימת המלה 'יהודי'

 

בעבר, חתימה של שם היתה נוצרת מחיבור שתי האותיות הקיצוניות, הראשונה והאחרונה. בשם יהודי החתימה היא 'יי', הרי זה בדיוק שמו של הקב"ה המצוין בכל החומשים ובכתבי הקודש.

המלה: י ה ו ד י תתחלק לשתים. שתי האותיות הראשונות: י-ה, שם ה' (כנזכר לעיל). וגם שלוש האותיות האחרונות ו, ד, י, הן רמז לשם ה', משום שערכן בדיוק כמו 'יי' (20).

 

"קול גדול ולא יסף" (דברים ה, יט)

 

במעמד הר סיני קולו של הקב"ה הדהד מסוף העולם ועד סופו ב"קול גדול ולא יסף", לא הפסיק ולא יפסיק לנצח. האם אנו שומעים את הד קולו של ה' במציאות?

כן, אנו שומעים!

המלה  י   ה   ו   ד   י  בתוכה האותיות ה-ד, ואותיות ה'אמת' (ראה לעיל) שלה הן שם ה' (י,ו,י). קולו של ה' מהדהד בעולם במציאות לנצח דרך המילה יהודי.

היהודי -הוא הד קולו של הקב"ה !!!

 

 

 

לב לבו של ה'יהודי' האות ו'

 

א.      האות המרכזית בלבה של המלה 'י ה  ו  ד י', היא האות ו'. 

האות ו' יש לה 3 אפשרויות של כתיבה, ואו ויו וו.

כל אחת מהצורות רומזת לערך מיוחד.

'ואו' - ערכן 13, הרומזות לקב"ה שהוא "אחד" בגימטריא 13.

וו' - ערכן 12, הרומזות לעם ישראל, 12 השבטים.

'ויו' - ערכן 22, הרומזות לכ"ב אותיות התורה.

שלוש צורות אלה רומזות, כי ליבו של היהודי מלא באמונה של האידיאל, "קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא - חד הוא".

ב.      פנימיותה של האות 'ואו' הנמצאת בלב לבה של המלה 'יהודי' היא האות א' הרומזת ל"קודשא ב"ה ישראל ואורייתא חד הוא". עיין לעיל.

פנימיותה של האות 'ויו' בליבה של המלה 'יהודי' היא האות י', חזרה אל המקור, האות שממנה נובע הכל.

ג.        חכמים מצביעים על האות האמצעית בתורה, ואומרים שהיא האות ו' במלה 'גחון' (ויקרא יא, מב). משני צדדיה - האות הראשונה בתורה והאות האחרונה בתורה - יוצרות את המלה 'לב'.

ד.       האות ו' נקראת: 'אות החיים' מפני שרומזת לחיבור. מה חשוב יותר מחיבור הנשמה עם הגוף, האדם אל יוצרו, היהודי אל תורתו.

ה.      האות ו' רומזת לתורה:

התורה ניתנה בו' בסיון, כפי שנאמר, "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי". (בראשית א לא) "הששי", הבולט והמיוחד שבשנה, הוא יום קבלת התורה. הקב"ה יצר, ברא והעמיד את העולם רק בתנאי שביום ו' בסיון יקבלו בני ישראל את התורה.

יש המקפידים שכל עמוד בספר התורה יתחיל באות ו', והם  נקראים "ווי העמודים", חוץ מו' (6) מקומות שבראש העמוד יש אותיות אחרות, והסימן להם "בי-ה שמו". גם הם 6 עמודים רומזים לאות ו'. האות הששית היא ו'.

לב ליבה של התורה, נקודת האיזון כביכול שהתורה עומדת עליה משני הקצוות, היא האות ו' (ראה לעיל).             
אות ו' נקראת גם 'אות הדעת'. התורה גם היא בשם 'דעת', שנאמר "טוב טעם ודעת
..." (תהלים קיט), "כי מלאה הארץ דעה את  ה'..." (ישעיה יא, ט).

 

ו.        ערך המלה 'ואו' (6+1+6) הוא 13 כמו המלה 'אחד'. הוא שאמרו השבטים "שמע ישראל... ה' אחד"...  "אין בלבנו אלא אחד!". (פסחים נו א)

 

 

חומות המלה 'יהודי'

 

יש לבחון את האותיות העומדות לפני המלה יהודי והאותיות העומדות אחריהן ולגלות את הרמז.

במבנה צורני כך:

 

 

13

17

9 = ט - י– כ = 20  4 = ד - ה – ו = 6

 26 = הוי'ה – אחד = 13

5 = ה - ו - ז   = 7 

3 = ג - ד - ה = 5 

9 = ט - י - כ = 20

                   

 

32 = לב – טוב = 17

 

 

 


 

                                             

 

 

          

 

 

 

הסבר:

המילה 'יהודי' התחלקה לשני חלקים במקביל לחלוקת שם ה'  י-ה ו-ה

חלק אחד י-ה. חלק שני ו-ד-י ('יי').

חלק א - יהודי

צירוף האותיות הנמצאות לפני אותיות י-ה, הן האותיות ט-ד בגימ' 13 הרומז למילה: 'אחד'. 

צירוף האותיות הנמצאות אחרי אותיות י-ה, הן האותיות כ-ו בגימ' 26 הרומז לשם הוי'ה.

ביחד מקבלים את ההכרזה "ה' אחד". זוהי הכרזת עם ישראל "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד".

חלק ב - יהודי

צירוף האותיות הנמצאות לפני אותיות: ו-ד-י הן האותיות ה-ג-ט, ערכן בגימ' 17, הרומז למלה 'טוב'. 

צירוף האותיות הנמצאות אחרי אותיות: ו-ד-י הן האותיות ז-ה-כ בגימ' 32, הרומז למלה 'לב'.   ביחד נותנים את הנוסחה היסודית 'לב טוב'.

'לב טוב' היא המעלה הנעלה ביותר. "אמר להם (ר' יוחנן בן זכאי) רואה אני את דברי אלעזר בן ערך (שאמר "לב טוב") מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם" (פרקי אבות ב, יג), שהכל כלול ב'לב טוב'.

עתה נוכל לראות ולהסיק שחלק א' רומז למצוות שבין אדם למקום, וחלק ב' רומז למצוות שבין אדם לחברו. והרי לפנינו שלמות היהודי, המחבר אמונה בא-ל אחד, דרך ארץ ועזרה לזולת כשלמות אחת.

 

הידעתם! התחברות כפולה של השם 'יהודי'

 

י

10

X

10

י

=

100

ה

5

X

5

ה

=

25

ו

6

X

6

ו

=

36

ד

4

X

4

ד

=

16

י

10

X

10

י

=

100

 

 

 

 

 

 

 

 

יחד כל המכפלות הכפולות הן: 277.                                              

277 הוא ערכו של הביטוי 'צדקה וחסד'.

גם של הביטוי 'אנא ה' הצליחה נא'.

גם ערך הברכה המקובלת: 'סימן טוב ומזל טוב'.

גם כערך המלה 'זרע'. כן המלה הראשונה בתורה שערכה 277 היא המלה 'זרע', הרומזת לשורש וגרעין ההתפתחות של העולם כולו.

 

 

 

"כל בי עשרא שכינה שריא"

 

האות 'יוד' הרומזת ליהודי, ערכה 10. מספר זה הוא המינימאלי של מספר יהודים שיכולים לבצע ענין שבקדושה, "כל בי עשרא שכינה שריא".

1X1 + 2 X 2 + 3 X 3 + 4 X 4 + 5 X 5 + 6 X 6 + 7 X 7 + 8 X 8 + 9 X 9 + 10 X 10.

הסכום של כל המכפלות = 385 - כערך המלה 'שכינה'

רומז לנו: "כל בי עשרה - שכינה שריא".

 

 

 

סודות עם ישראל והאות יו"ד

 

האות יו"ד בגימטריא - 10. מידת הצמצום שבהתבודדות, כפי שנאמר על עם ישראל (במדבר כג, ט) "כי מראש (גימטריא: 'ישראל') צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד (גימטריא 10) ישכון ובגוים לא יתחשב". (במדבר כג ט)

האות הנודדת משם לשם היא האות יו"ד. משרי ליצחק, מיצחק ליעקב, מיעקב ליוסף, מיוסף ליהושע בן-נון... לדויד המלך...  דומה היו"ד הנודדת לעם ישראל הנודד.

בשל קטנותה אין מי שיכול לעקור אותה, וכמה שנקצץ בה היא נשארת יו"ד. כמוה, עם ישראל, קטן הוא בין העמים, וכולם קיצצו ומקצצים בו, אך אין לשום אומה ולשון כח לעקור אותנו מן העולם. עם ישראל היודע את סגולותיו ומתחבר אליהן - חי לנצח נצחים.

דומה עם ישראל ל"ראש", הכל טפל לראש. רמז כיצד בנו את השם "ישראל", לב השם הוא 'ראש (ש.ר.א.). האות 'י' הקטנה ביותר, בתחילתה היא רמז למציאות. האות הגדולה ביותר 'ל' בסופה של המילה 'ישראל' היא רמז לאידיאל. כך נוצר השם 'ישראל'.

האם שמנו לב שהאות י' נכתבת בדומה לאות 'ל'! יתבונן המתבונן מקרוב בכתיבת סת"ם מקורית וימצא דמיון רב בין שתי האותיות האלה.

"צא ולמד": י' (יוד) היא זעיר אנפין של האות 'ל' (למד).

 

לסיכום

עצמת האות י':

 

·           היא הקטנה מכולם והגדולה מכולם.

·           היא כוללת את הכל, וכל האותיות מורכבות ממנה ויונקות מתוכה.

·           היו"ד אינה קו אלא נקודה, ומסמלת את הקב"ה, הנקודה היסודית.

·       עצמתה של האות י' בין האותיות, בתוך העולם הרוחני, בדיוק כמו האטום בכל מערכת העולם הפיזי.

·           אין לה צורה מפני שהיא מסמלת את הכוחות הרוחניים שאין להם

שום צורה.

יזכה אותנו הבורא להיות ראויים להיקרא זרע קודש עם כל הסגולות של האות 'יוד'.

 

                                                                

 

                  

 

'כ' - מה סודך?

 

האות כ' האות ה-11 רומזת לכף יד, לעשייה, וצורתה צורת כף יד קעורה. כאילו רואים את קוי המתאר של כף היד את האצבע והבוהן יחד. היא רומזת גם למקום שהוא מכוסה.

היא רומזת לחיבור של המחשבה והחכמה אל צד המעשה.

אפשר לראות את האות: 'כ' כחיבור של 2 ידיים של 'י' ועוד 'י' אז נוצרה  הבריכה של השפע, ונוצרה האות 'כ'.

אכן האות 'יו"ד' ערכה 20 בדיוק כמו האות 'כ' הנה המחשבה יוצאת אל הפועל.  הכ"ף היא גם הרחבה של האות: 'ב' המסמלת: 'ברכה' והברכה היא במעשי הידיים כפי שנאמר: "וברכך ה' א-להיך בכל אשר תעשה" (דברים טו יח)

האות 'כ' ערכה: 'עשרים'  כערך המילה: 'מעשיר'.

מצד אחד מסמלת עשייה גשמית, ומצד אחר מביעה היא את הצד העליון של ה'כתר'.

גם נמצא כי המילה 'כתר' ערכה 620 ובמקביל המילה: 'עשרים' גם היא ערכה 620  והמילה 'עשרים' רומזת לאות כ' שערכה 'עשרים' (20). האות 'כ' היא גם האות הראשונה של המילה: 'כתר'.

האות: 'כ' מבטאת נחת, "טוב מלוא כף נחת" (קהלת ד ו) מהי הנחת האמיתית? הוי אומר חיבור של מציאות ובתוכה ערכים הרוחניים.

אותיות המילה 'נחת' הן אותיות 'חתן'. ברמה הפשוטה אפשר להסביר כי מטרתו של החתן "לנחות" לכיוון אשתו כפי שנאמר: "מתון נסיב איתתא, נחית דרגא נסיב איתתא". (יבמות סג א) אולם עומק הענין הוא כי הנשמה המבטאת את הדרגה הרוחנית הגבוהה  "נוחתת" אל העולם הזה ומתחברת עם הגוף הגשמי כחיבור חתן וכלה.

 

 

 

הקשר בין המספר 620  והאות 'כ':

 

ראינו לעיל. דרגות גבוהות  המיוצגות ע"י המספר 620:

כידוע יש ביהדות  תרי"ג  613 מצוות מדאורייתא ו-7 מצוות מדרבנן יחד כלל המצוות : 620  כמנין: 'כתר'. המספר: 620 רומז לביטויים גבוהים מאוד ביהדות:

"ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד"

"המלך ה' צ-באות"

"נשמה  טהורה"

"חכמה בינה ודעת"

 

האות 'כ' – 'כף' , היא האות הקרובה ביותר למילה: 'כִּפָּה' המסמלת יהודי שומר מצוות. המילה: 'כפה' אפשר להבין כי נלקחה מלשונות אחרים, אולם אם המילה הזאת התקבלה בלשון העברית, כנראה  יש לה "זכות".... מאין? למה היא רומזת?

המקור הוא מעמד הר סיני, בזמן שהצהרנו: "נעשה ונשמע"! על מעמד זה נאמר:

"כפה עליהם הר כגיגית.." (עבודה זרה ב ע"ב)

הכיפה מחברת אותנו עם המעמד הזה ואנו נמצאים תמיד לרגלי הר סיני. יש הרואים בכיפה את ההצהרה, יש משהו מעל ומעבר השכל והבינה שלנו. נראה כי שני הפירושים חד הם!

 

 

כוח הנפעל

 

כ"ף – כוח הפועל: ר"ת: "כח פועל" "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית" (מתוך יוצר אור בשחרית). 'כתר' מתקבל רק אם יש 'כל'. והנובע מהאות 'י' מחכמה. בספר תיקוני הזוהר נאמר: "כתר עליון איהו כתר מלכות". אין מלך ללא כתר. כתר הוא הרצון הפשוט שמתגלה במלך, הוא בסוד הכתר להיטיב לנפעל. כוח זה ניצב תמיד  בכל אחד ממפעליו.

"כפה עליהם הר כגיגית"- קביעת אהבה רבה. כמו אדם שמצפה לחברו באהבה רבה, הגילוי בעצמו כאילו   הכריחו את הנפש להיות באהבת הבורא. 'כ"ף' הוא 'כתר'.

האות: 'כ' היא האות הכופה את העולם הפיזי ונותנת לו צורה. צורת ה: 'כ' דומה לצורת האות: 'ב'.  שניהם כוחות בונים וכן האות: 'כ' היא הרחבה של האות 'ב'.

 2-20  'כ' פי עשרה מהאות הבסיסית 'ב'.

יש קשר אמיץ בין האות 'ב' לאות 'כ' כאשר האות 'ב' רומזת לבינה  שזה סוד כוחה של האישה. "תבונה יתרה ניתנה באשה"  והיא האות הבונה בית המסמלת בנין  כי כל בנין משולב מפרטים (מלבנים  וחומרים רבים המשתתפים ביחד.) והתכונה הזאת מובילה ליישום של חיבור הפרטים, להיות מציאות חדשה בעולם.  ולכן כאילו האות 'כ' רומזת ל"כפיה". יצירת דבר חדש בעולם הכופה את המציאות שהיתה קיימת לפני כן להיות מציאות אחרת. ע"י הכפייה של חומרים בעולם אפשר להגיע  לאחת משתי הכפות אשר תמיד עומדות מול עינינו: כף זכות, או כף חובה. לשם כך צריכים התבוננות  עמוקה כדי להכריע את המציאות לכף זכות ולא להיפך, והדברים אמורים להיעשות ע"י נקיון כפיים דהיינו: יושר ונאמנות, אדם צריך לרחוץ בנקיון את כפיו לטהר את עצמו ונזהר מכל דבר חטא...

האות 'כ' משמשת אות יחס במובן של 'כמו', כ"ף הדמיון, גם נאמר בחומש (ויקרא י"ד, ט"ו) כאשר האדם מגלה חשד של נגע בביתו, בא אל  הכוהן ואמר בזו הלשון: "כנגע נראה לי בבית" התורה מדייקת ואומרת  כי המודיע יקפיד על לשונו  ולא יאמר: "נגע" נראה לי .." (ויקרא יד לה) אלא "כנגע.."  הכוונה היא לא לחרוץ דין סופי שאכן אלה הם הדברים, על האדם להיזהר בלשונו, ותמיד להסס ולא להיות יותר מדי בטוח בעצמו גם מפאת הכבוד  וגם פן יפתח את פיו לשטן מחשש שמא יימשך העניין במציאות...(נגעים י"ב ה' תוספות יו"ט)

כאן גם צריך להשתמש במידת הזהירות כי האות: 'כ' מסמלת גם שוויון ודיוק  מצאנו פסוק מעניין (מלכים ב' ג' ז') "כמוני כמוך, כעמי כעמך כסוסי כסוסיך..."

האדם יבחין אימתי זה רק דמיון, ואימתי מציאות היא, ולכן אנו חוזרים אל הבסיס אל תכונת הבינה היודעת להבחין היטב בין הדברים הנזכרים. (תזכורת: האות 'ב' רומזת גם לבחירה..)

הסנהדרין בלשכת הגזית ישבו בצורת חצי גורן המזכיר את האות 'כ'. לסנהדרין תפקיד נכבד ביותר:  להכריע ולהחליט  ולהיות דומים לבית מדרשו של משה רבינו,  ולהם הסמכות העליונה בדיוק כמו משה רבינו המייצג את דבר הא-לוקים בעולם. תפקידם וסמכותם של הסנהדרין מגלה את עוצמתם הרוחנית הגבוהה השווה בערכה לכוחו של משה אבי הנביאים. כביכול קבלו כאן בעולם התחתון סמכות והאצלה מהעולם העליון. בעל מגן דוד מנסה להשוות זאת כאילו אדם מחזיק "כף" בידו ולוקח ע"י הכף מן הקדרה הראשית אל תוך הקערה אל העולם הזה. כאן יש להבליט ולהזכיר כי  מידת המלכות  רומזת לבית קיבול  לשכינה לכן האות 'כ' רומזת גם לשכינה שהיא כפופה וסוככת על עם ישראל שלא יאונה להם רע "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף..." (דברים לב יא) האות כ" יש לה שתי צורות: ה'כ' הכפופה רומזת לבית קיבול המקבלת שפע עליון והאות 'ך' הפשוטה רומזת להורקת השפע.

היא משמשת כ'כ' הדמיון על פי המשל העמוק של הרדב"ז בהתייחסו לאות 'כ'. משל למה הדבר דומה? למלך שנטע פרדס נאה עד מאוד ונחמד למראה. ונטע בו כל מיני אילנות טובים ובהם פירות מתוקים וכל מיני זרעים ודשאים אשר פריים למאכל ועליהם לתרופה וכמה מעיינות מים ערבים ומתוקנים, לא חסר כל בו. חשש המלך, שלא ייכנסו רבים אל הפרדס לראות יופיו ומה טובו ויהרסו  לעלות ונפל ממנו רב. מה עשה?  חיבר לאותו פרדס חתיכת שדה נאה ונטע בה מכל מה שיש בפרדס, ואמר: הזוכה לראות, מבין בדומת חתיכת השדה ובתמונתה כי היא דמיון הפרדס ועל כן נקראת תמונה.

 

שש האותיות: י,ו,ד כ,נז,ר הן האותיות  אשר כתיבתן פשוטה ביותר, אינן מורכבות  אלא בכתיבה פשוטה נכתבות הן. הפשטות של כתיבתן דווקא מגלה את עוצמתן, הן מייצגות רעיונות עמוקים וטמירים בעולם הסוד. האות: 'כ' הנמצאת ברשימה זו  תרמוז גם לכתר וגם לכסא  המהווים שילוב של גילוי מלכות ש-די בעולם, או הביטוי "כסא ה-כבוד"

האות 'כ' רומזת לדמיון או לביטוי 'כביכול'. יש מאנשי הסוד אשר הסבירו את הביטוי 'כביכול' לרעיון "כ"ב –יכול". כלומר  ע"י  22 האותיות  הכל יכול, יכול ליצור הכל!

אם נבוא לדרוש את המילה: 'יכול',  נפרק זאת לאותיות ונדרוש מילה זו נוטריקון: לי – כ"ו פירוש: "לי הוי'ה "  אז מובן "ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם..." (תהלים קי"ח ו)

נאמר ללא ספק על האות הזאת "כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת" (במדבר ז י"ד) ועוד מקומות..) ועוד נאמר: "טוב מלוא כף נחת.. (קהלת ד,ו)

 

 

 

 

'ל' - מה סודך?

 

כל המאמר של האות 'ל', טעון ניסוח מחדש. לא ברור, דברים בלי קשר אחד לשני.

 

האות 'ל' היא האות היחידה הגבוהה מעל כל יתר האותיות.

שם מיוחד  קבלה מפי אנשי הקבלה:"מגדל הפורח באוויר".

היא בנויה משתי אותיות: מהאות "כ" ומעליה האות "ו" מסמנת דבר גשמי המגיע לגובה רוחני.

 גם תלמיד חכם המבין את התורה ומתחבר את העולם הגשמי נקרא "מגדל הפורח באויר.

הגובה של האות 'ל' נוצר ע"י האות 'ו'. מעט מתכופף למטה, בכל מקום בו אתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו.

 

למ"ד - לשון לימוד, תלמיד חכם, מלמַד הבקר, ללמד אנשים גשמיים, תלמוד תורה כנגד כולם

האות 'ל' רומזת גם  ללב השוכן במרכז הגוף, לכן גם הלב נקרא מגדל הפורח באויר.

יש בכח השאיפה של התלמיד להתפשט בשכלו, ולזכות במסר פנימי. יש 300 הלכות הקשורות למגדל הפורח באויר בסוד כתיבת האות 'ל'. הכוח ללמוד. לבנות וליצור מעצמו תלמיד חכם המחבר שמיים וארץ.

 

 

יכולת הלמידה

הדבר החשוב ביותר היא יכולת הלמידה. המיוחד באדם שהוא לומד ומתקדם. הוא מתפתח הודות ללימוד. מסופר על מישהו שראה חמור שנולד,  ובאותו יום שנולד החמור, כבר עמד על רגליו... השתאה האדם והתפעל. אמר: הנה רק נולד וכבר עומד על רגליו והאדם לעומתו נולד תינוק וכמה ימים שבועות וחודשים עד שהוא עומד על רגליו... השיב לו החכם: נכון, החמור ביומו הראשון כבר עומד, אבל... נשאר חמור... וד"ל

 

האות למ"ד הרומזת ללימוד, נמצאת במרכז האותיות גבוהה מעל כל האותיות, מביטה על כל האותיות בודקת ובוחנת אותן...  זה מוֹתר האדם מן הבהמה הוא הלימוד, זה מה שמבדיל בינינו לבין כל חי  וההתפתחות הבאה עקב הלימוד.

 הלימוד הוא מרכז הכל!

 

האות 'י' והאות 'ל'

האות 'י' הנכתבת בכתב המקורי, בכתב סת"ם, מזכירה קצת את האות 'ל'.

יו"ד המבטאת 'חכמה'  הולכת ומתפתחת למידות גבוהות, ומתרחבת ועולה מעלה מעלה, הופכת להיות האות הגדולה ביותר.

המילה: 'ישראל'  מתחילה באות 'י' ומסתיימת באות 'ל' יש בזה גם רמז לאדם המתנהג בענווה יכול להתגדל ולעלות מעלה מעלה, להיות דוגמא וסמל ומופת להתנהגות אידיאלית.

 

 

לב האותיות

 

האות 'ל' הנמצאת במרכז האותיות, רומזת גם למילה 'לב'.  לב מסמל מרכז ויסוד חשוב ביותר או בסיס לדבר חשוב ביותר! עובדה כי העובּר, כאשר מתחיל להיווצר בבטן אמו, הלב הוא האיבר הראשון ממנו הוא מתחיל. משכנה הראשון של הנשמה בגוף הוא בלב, ועל כן הלב נחשב למושג מרכזי ובסיסי... (לאחר מכן מתפתח המוח, והנשמה שוכנת בו)

 האותיות 'ל-ב', מחוברות יחדיו.  האות 'ל' רומזת ללימוד והאות 'ב' לבינה. (ראה סוד האות 'ב' לעיל),  והנה מזכיר לנו את התפילה: "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים..." (מתוך התפילה)

 

הלב הוא משכן הרוח

 ידועה החלוקה של האדם לרמות: מוח - לב – כבד.  במקביל - קיימת חלוקה של הנשמה : "נשמה - רוח - נפש". כאשר המוח אשר  בו המחשבה, בו הנשמה.

 הרמה הנמוכה היא ה"נפש"  מושג המייצג את הצד הגשמי הנמצא בכבד.

 באותה הקבלה נמצא כי הרוח רמוזה בלב!  ואכן הרוח  היא המחברת בין שני הצדדים, בין הקצוות, גשמי ורוחני, כך הרוח מחברת בין הנשמה לנפש.... כפי שאמר החכם מכל אדם "...ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. (קהלת ג כא)

                                        

האות 'ל'  כהרחבה של האות 'ג'

האות: 'ל'=30  היא הרחבה של האות: 'ג' = 3. האות: 'ג' רמזה לעולם של גמילות חסד לזולת. לכן האות 'ל' רומזת גם היא לגמילות חסד של האדם לעצמו להגיע אל התכלית, לעולם הבא. האדם המשלב לימוד תורה וגמילות חסדים לזולת  עושה עם עצמו את החסד הגדול ביותר שיכול האדם לזכות בו בעולם הזה.

.

הברכה ליוצא לדרך

 

הרבה מתלבטים בנוסח הברכה  והאיחול - האם לומר: "לך לשלום או לך בשלום".  אין ספק שיש לברך: "לך לשלום" והברכה עבור האדם השב למקומו, היא: "בֹּא בשלום". מה ההבדל ומה הסימן?

בפשטות יש לזכור את האותיות המקבילות: "ל-ל, ב-ב"  פירושו "לל-שלום"  "בב-שלום"   חז"ל מדגישים: (בברכות דף ס"ד ע"א)  ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום. שהרי יתרו שאמר לו למשה (שמות ד') לך לשלום - עלה והצליח, דוד שאמר לו לאבשלום (שמואל ב' ט"ו) לך בשלום - הלך ונתלה. ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום, שנאמר (בראשית ט"ו) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום.

 

ההבדל בין שני הביטויים הללו "לשלום" או "בשלום" היא בכוונה: כאשר משתמשים באות "ל" הכוונה היא  לקראת מטרה לקראת שלב נוסף  ואילו  האות "ב" משמעותה היא "להיות ולהישאר במקום מסוים"  ומקום מסמל עצירה ולא תנועה.  כאשר "מברכים" אדם 'לך בשלום' חלילה  כאילו רומזים לו 'לך לנקודה מסוימת, נקודה סופית' לכן אנו מברכים אדם שישוב בחזרה אל המקום ממנו יצא  ונאמר לו  בזו הלשון "בואך בשלום" או בוא בשלום. שהנקודה הסופית תהיה נקודת ההתחלה ממנה יצא  ושוב יצא ויזכה לחזור בשלום. 

לפי הגמרא בשבת (ק"ד ע"א) האות "ל" רומזת לעולם הבא  בה יזכה הלומד תורה ועושה גמילות חסדים

האות "ל" הגדולה מכל האותיות והעליונה וגבוהה  מכולן, נכתבת ע"י חיבור של שתי אותיות . האות "כ" שמעליה האות "ו" (אות החיים) יחד רומזים לערך המספר "כו=26 " הרומז לשם הוי'ה ב"ה שהוא רם ונשא  גדול ונורא...

 

 

 

 

 

 

'מ' - מה סודך?

 

אות היצירה. ערכה המספר 40. כל 40 במקורותינו רמז ליצירה.  40 יום יצירת הוולד במעי אמו. 40 יום ו-40 לילה  המבול שהתחיל מחדש את העולם, 40  יום וארבעים לילה משה על הר סיני לקבל התורה, והיווצרות הבסיס של העם יהודי במעמד הר-סיני. 40 שנה במדבר- התהוות  ישראל כעם.  40  סאה  המקווה, הרומז להתחדשות ויצירה של "אדם חדש".

האות 'מ' נוצרת ע"י חיבור של 2 אותיות: 'כ' 'ו'. 'כ' מסמלת יצירתיות, והאות 'ו' המחוברת אליה רומזת לאות החיים.

היצירה מתחילה מה'אם' בה נוצר הוולד. ה'א' מסמלת את הכוח הא-לוקי השותף ביצירה, או שערך המספר של המילה 'אם' רומז למספר שבועות ההריון עד שהאשה זוכה להיקרא אם לוולד שנולד. (מצאנו גימ' של מספר שבועות גם בשנת חמה המכילה 'חמה' (53) שבועות 365:7 שהם 52 שבועות שלמים ועוד חלק מסוים של השבוע)

מעניין שהאותיות הבאות אחרי האות 'א,ם' הן האותיות 'ב,ן' הרומזות לרעיונות שונים. יש קשר אמיץ בין ה'בן' לאם.  האם היא בונה את הבית וביהדות היא גם בונה את העם היהודי כי יהדותו של הנילוד נקבעת ע"פ האם. וכן "נתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש. שנאמר: "ויבן ה' א/לוקים את הצלע..." (נדה לה ע"ב)

האות 'מ' רומזת לנו ל'מים' המרווים ומחייה את העולם כולו. מקור חיות העולם  האדם וכל נפש חיה, הצמחים  עצי פרי ירק וכל דבר מאכל.

האות 'מ' היא הרחבה של האות 'ד' הרומזת לעוצמה של "יכולת הקבלה". המספר 'ארבע' רומז לארבע יסודות העולם המוכר בשם ארמ"ע והם: אוויר, רוח, מים, עפר. (ארמ"ע ו'ארבע' הן כמעט מילים זהות) ארמ"ע הם כל מצבי הצבירה האפשריים  מהחומר הפיזי אל האנרגיה המקיימת אותם. העפר- הצד הפיזי החומרי, מים – מצב צבירה נוזלי, רוח- מצב צבירה המקביל לגז, ואש, האנרגיה המקיימת את החומרים הללו  ולא בכדי נרמז באות 'א' הרמז לכוח העליון הראשון האחד ויחיד בעולם. מענין הוא שהאותיות 'מים' גם רומזות לנוסחה הכימית של המים H2o האות: 'מ' תרמוז לשני אטומים של 'מימן', והאות 'י' תרמוז לאטום אחד של 'חמצן'. הרי לפנינו הנוסחה הידועה של 'מ-י-ם' = H-O-H

המילה 'מים' בלשון העברית היא לשון רבים (באנגלית לשון יחיד) ותמיד תרמוז המילה  לשני סוגי מים המוזכרים בבריאת העולם, ככתוב: "ויבדל א/לוקים בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע" (בבראשית א, ז)  המים התחתונים והמים העליונים אשר נפרדו זה מזה  וממתינים לחזור אל מקורם זה אל זה.  האות 'מ' הראשונה מקבילה למים התחתונים בעולם הזה, המים המחיים את העולם הפיזי, ואילו האות 'ם' האחרונה, הסתומה, רומזת למים העליונים הנסתרים, אשר זכו והגיעו לדרגות רוחניות גבוהות ביותר בעולמות העליונים.

 

 

'מים' - כמילת שאלה: "מה-הם"

 

למים יש תכונה מיוחדת. הם נחשבים לדבר גשמי חומרי, ועדיין אינך יכול לשאול מה היא צורתם, כפי שאפשר לשאול על כל דבר חומרי וגשמי... הם תמיד מקבלים את הצורת הכלי בו הם מונחים. ותמיד שואפים להיות מאוזנים. אינך יכול לשאול מה היא צורתם? אתה תמיד עומד עם השאלה מה הם? ("מה הם" בגימ' "מים") המילה- 'מים' היא מילה מאוזנת 'מ' מימין ו'מ' משמאל ...

בשפות המוכרות לנו אנו גם רואים את התופעה של השאלה:

באנגלית 'מים' הם: 'ווטר' water)) והמילה המביעה שאלה היא 'ווט'...what))?

בצרפתית 'מים' הם: 'אקווה' ומילה השאלה דומה לה מאוד.

באידיש: 'מים' הם 'ווסר' ומילת השאלה היא 'ווס'...?

צא ולמד אילו שפות קדמו? לשון הקודש בתנ"ך, או השפות הנזכרות? מי למד ממי? מי העתיק ממי? העתיק מהחדש או החדש מהעתיק?

 

 

מ"ם

 

האות 'מ' נכתבת ע"י 2 אותיות 'מ-ם': אחת פתוחה, והשניה סתומה. האות 'מ'? רומזת לביאת המשיח, האידיאל הגבוה, הזמן בו הכל יהיה שקט ושלו-  לימוד תורה, חוכמה ואושר יהיה נסוך על כולם. כפי שנאמר:  "על מי (מים) מנוחות ינהלני"... (תהלים כג ב)

גם המילה 'משיח' מתחילה באות 'מ', והאותיות 'שיח' רומזות לשיח בני האדם המבקשים להחיש את ביאת המשיח.

סוד זה הוצפן בשני פסוקים הנכתבים בצורה מיוחדת:

לםרבה המשרה  ולשלום אין קץ.." (בישעיה ט'ו) נכתב עם "ם" סגורה ומדובר שם על ביאת המשיח (דובר על חזקיה המלך שהיה ראוי להיות משיח אך משום שלא הודה על החסד הגדול שעשה עמו הבורא במפלת סנחריב, נסתם הענין...)

וכן פסוק נוסף הכתוב בצורה מיוחדת: "ואהי שׂובר – (מתבונן) בחומות ירושלים אשר המ פרוצים ושעריה אוכלו באש". (בנחמיה ב יג) אות 'מ' הפתוחה מבטאת ענין של זמניות ולא קביעות כמו האות 'ם'.

לעתיד לבוא: ה'מ' של "המ פרוצים" – תיסגר, וה'ם' של "לםרבה המשרה ..." – תיפתח.

 

יש הרואים את המילה 'מים' כאות שערכה במילוי -90  אשר שווה בערכו  לאות 'צ'. אות זו רומזת לצדיק השתול על פלגי מים. היא נמצאת בין שתי אותיות: 'ל' מצד ימין ו'נ' מצידה השני, האותיות הרומזות ללימוד באמצעותו מגיע הצדיק אל ה–'נ' =50 שערי בינה ואחריה האות 'ס', הרומז לסודות עמוקים... והם הם סם החיים. גם נאמר בן –מ' =40 לבינה. (אבות)

 

 

התורה – מים

 

התורה שניתנה ב-40 (מ) יום נמשלה ל'מים', שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים". (ישעיה נה,א) על איזה מים מדובר? הגיוני לומר כי אין הכוונה למים רגילים שהרי נאמר בפסוק: "הוי כל צמא – לכו למים" מה מחדש הנביא ישעיה? הרי כל ילד יודע שאם אדם צמא - הולך לשתות מים?! אלא הכוונה היא עמוקה יותר. הכוונה למים המחיים את העולם הלוא היא התורה וכן לעתיד לבוא אמר עמוס הנביא: "הנה ימים באים נאם א-דני ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'"  (עמוס ח, י"א)

 במסכת תענית (ז' ע"א) אמר רבי חנינא בר אידי: למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים - לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ואמר רבי אושעיא: למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו: במים, וביין, ובחלב. דכתיב הוי כל צמא לכו למים", (ישעיהו נ"ה א) וכתיב בהמשך הפסוק: "...לכו שברו ואכולו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב", לומר לך: מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה.

 

 

"פלגי מים"

 

הצדיק נמשל לעץ השתול על פלגי מים. המילה 'פלג' פירושו 'חצי'.  על פי מושג זה נוכל לראות כאן 2 רעיונות מעניינים:

'מים' ערכם 90, מחצית מספר זה (פלגי מים) יהיה 45 בגימ' 'מה'. הוסף למילה 'עץ' את מחצית המילה 'מים' ויצאה המילה 'עצמה'. זהו הכוח החזר, האדיר שיש לצדיק

רעיון נוסף:

'פלגי מים' (90) ערכו 'מה' (45). קיימים שני פסוקים מיוחדים המבטאים קיצוניות והם: "מה אדיר שמך בכל הארץ" (תהלים ח ב) – המבטא את גדולת הבורא, ופסוק אחר:

"מה אנוש כי תזכרנו" (תהלים ח ה) המבטא את חולשת האדם...

הצדיק חי בשני הפלגים הללו  בין  הכרת חולשתו האישית, ומצד אחר, שהוא מחובר לכוח האדיר ביותר אשר  בהתפעלות הוא מתבטא: "מה רבו מעשיך ה'"! (תהלים קד כד)

 

 

 

 

"הן-הם"

 

מילה נוספת בעלת משמעויות קיצוניות מצאנו בבטוי 'הן':  

"הן לה' א/לוהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה" (דברים י יד)

וכן נאמר: הן קרבו ימיך למות..." (דברים לא יד) אותו ביטוי נמצא בקצוות של הרעיונות גדלות הבורא ואפסות האדם. 

משני הרעיונות הנ"ל מצאנו משמעות לביטוי "הן, הם". בתפילת "נשמת כל חי" אנו אומרים: "הן הם יודו וישבחו לשמך..." כלומר אנו נשבח ונודה לקב"ה כששני הביטויים הללו ומשמעותם הקיצונית  מול עינינו... גדלות הבורא, ואפסות האדם.

 

 

 

 

'נ' - מה סודך?

 

האות 'נ' 'נון' תרגומו מארמית: 'דג' כמו התרגום לפסוק: "את כל דגי הים" (במדבר יא כב) את כל נוני ימא" אות זו צמודה לאות 'מ'- מי"ם, הרומזת למים.

אות המבטאת שפע ברכה הצלחה. כמו שהדגים לא שלט בהם כליון  כאשר העולם הושחת בזמן המבול, כן הם מסמלים הישרדות וברכה. גם הם נסתרים מעיני הבריות ואין עין הרע שולטת בהם... לעיני הדג אין עפעפיים, העיניים של הדגים פקוחות תמיד ומסמלות את ההשגחה הצמודה של הבורא  הנותן לחם לכל בשר...

לפי מסכת שבת (ק"ד ע"א) האות 'נ' רומזת לאדם ישר ונאמן. ה'נ' הכפופה רומזת לאדם הנאמן הכפוף והעניו ואילו האות 'ן' הפשוטה, הזקופה והישרה מרמזת לשכרו הגדול של העניו והנאמן שיהיה זקוף וישר לעולם הבא. באות הזאת גם נבראה הנשמה. האות  'נ'  (50) היא ההרחבה של האות  'ה' (5). העולם הפיסי נברא באות 'ה' כפי שנאמר 'בהבראם' – באות "ה"א בראם"  ואכן  החלק הפיסי של האדם  יש בו חמשה חושים: שמיעה ראיה ריח טעם בראש ומישוש ביד (מקביל לבתי התפילין בראש וביד) וגם חלקי הנשמה הרוחנית, 5 הם, הידועים בר"ת שלהם "נרנח"י" - נפש רוח נשמה חיה יחידה. נמצא כי שלושת החלקים הראשונים –"נפש רוח נשמה", ר"ת וס"ת שלהם הוא בדיוק: תרי"ג -613! והאותיות הפנימיות יוצרות את המילים 'שם א/להים' (426) או 'א/ל השמים' (426)

האות 'נו"ן' רומזת גם לטוהר וזכות במקביל לדג הנמצא תמיד במים. לכן לאות הזאת יש קשר עם סודות גדולים ביותר ועמוקים אשר זקוקים לאור עצום וטוהר  כדי להשיג אותן. כמו 50 שערי בינה כדי להגיע אל התכלית של העולם הרוחני. גם בקבלת התורה רמזה התורה..... "בהוציאך את העם ממצרים.... תעבדון את הא/לוקים על ההר הזה" (שמות ג יב). מעניין שיציאת מצריים מוזכרת בתורה בדיוק 50 פעם! ואכן עם ישראל אמרו והצהירו ביום ה-50 ליציאת מצרים "נעשה ונשמע".

ולעתיד לבוא ביאת המשיח  ששמו 'ינון', "לפני שמש ינון שמו" (תהילים עב, יז) רש"י: יגדל שמו. מנין שמו של ה'משיח'?

במסכת סנהדרין צח עב  קיימת כביכול מחלוקת מהו שמו של המשיח?

דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר עד כי יבא שילה. (בראשית מ"ט)

דבי רבי ינאי אמרי: ינון שמו, שנאמר (תהלים ע"ב) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו.

דבי רבי חנינה אמר: חנינה שמו, שנאמר (ירמיהו ט"ז) אשר לא אתן לכם חנינה.  ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו, שנאמר (איכה א') כי רחק ממני מנחם משיב נפשי.

ורבנן אמרי: חיוורא דבי רבי שמו, שנאמר (ישעיהו נ"ג) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה א/להים ומעונה.

אם נתבונן בשמותיו השונים (מנחם-שילה-ינון-חנינה)... נגלה כי ר"ת של השמות הוא: משי"ח. רמז כי המשיח בא לעשות שלום בין מחלוקות ויחבר את כולם ביחד..

המילה 'תיקון' המיועדת לזמן ביאת משיח  בנויה מהמילה 'תיקו' ומהאות 'ן', המשיח אשר יופיע באחרית הימים יהפוך ויגלה את כל המקומות שהיה בהם ספק ='תיקו', ויתחבר דרך האות 'ן' של שער החמישים, שער ההבהרות המוחלט ויגלה את התיקון הגדול ב"ב. יש הדורשים את המילה: 'תיק"ו' כר"ת "ת'שבי י'תרץ ק'ושיות ו'אבעיות" ואז בת המלך שהיא ההלכה תקבל את תיקונה, תהיה מבוררת ונהירה ללא ספקות קושיות ובעיות...

"נ" – נצח והשתלשלות ללא קץ. האב מוליד 'בן', והבן מוליד נכד ונין (המילה: 'נין' – כמעט שווה למילה 'נון'.

האות 'נ' מבטאת קביעות, כגון: 'אדם מדבר' או 'אדם דברן', או: 'אדם כועס', אבל שלא יהיה כעסן- ואילו אדם לומד, חשוב כי אכן יהיה למדן!

בזוהר רואים את האות: נו"ן כחיבור בין  המטרוניתא (חיבור ה"מלכה למלך". כאשר האות: 'נ' הראשונה  מייצגת את המלכה, האות 'ו' את מידת היסוד שממנה היא מתברכת, (וד"ל) והאות 'ן' האחרונה  הפשוטה רומזת אל המלך.

 

המילה 'נון' ערכה בגימ' הוא 106 כערך המילה: 'קו'. האות 'ן' היא האות הרומזת לקו הארוך ביותר, הישר והמאוזן. הקו המאונך  היוצר את המרחק הקצר ביותר רומז לחיבור בין הקב"ה לבינינו. הקב"ה הופיע ביום החמישים במעמד הר סיני במילה 'אנכי...' מילה זו אכן רומזת למילה 'אנך', כפי שמוזכר (עמוס ז ז) "כה הראני והנה א/דני ניצב על חומת אנך ובידו אנך". האנך הוא הקו הקצר, המרחק הקצר בין שתי נקודות, ורומז על הקשר הישיר הבלתי אמצעי, והקרוב ביותר, בין האדם לקב"ה.

תכונה זו נקראת קיווי והינה תכונה חשובה ביותר כדי להתחבר אל הקב"ה, כנאמר "קוה קויתי..." קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' " קויתי ה' קותה נפשי.." ועוד.. גם "מקוה" המטהר ומזכך נמצא בתוכו את המילה "קוה". זו הדרגה הגבוהה ביותר לראות את הקב"ה קרוב ממש  ואז הובטח לנו "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.."

 

 

יהושוע בן נון

 

מי הוא אותו נון? מוזכר רק פעם אחת (בדבה"י א ז כ"א) אביו של יהושוע משבט אפרים. לא ידענו על אביו יותר מאומה! ועוד נשאלת שאלה מדוע ברוב הפעמים מוזכר יהושוע בכינוי הצמוד יהושוע בן-נון ולא רק יהושוע כפי שאנו מוצאים בכל השמות (כמה פעמים מוזכר בתורה משה בן עמרם? בתורה אפילו לא פעם אחת!) ועוד נשאלת שאלה מדוע המילה 'בן' מנוקדת בחיריק?

יש מספר דעות בענין:

יהושוע היה משרת צמוד למשה. יהושוע היה תלמידו של משה. יש הרואים במשה כאילו הוא אביו ושמו של משה היה 'נון' המבטא את הגובה הרוחני הגבוה ביותר שאליו בר אנוש יכול להגיע. לא בכדי התורה מספרת לנו כי משה החליף את שמו של הושע בן נון ליהושע. מסביר רשב"ם (במדבר יג , יז) כי  כך היה דרך האנשים לשנות את שמם של אלה שתחת פיקודם (כך עשה פרעה ליוסף, ונבוכדנצר לדניאל) מכאן כאילו הוא ילדו. משה רבינו היה אביו הרוחני של יהושוע, מכאן נרמז כי משה רבינו נקרא 'דג'. כמו שהדג טהור וכולו במים, כן היה משה רבינו בכל ימי חייו הקשור למידת הנצח וזכה שעל ידו ניתנה תורה לישראל... והוא משה רבינו הדג הגדול הנמצא במקוה המים האדיר, תורת ישראל הנצחית. וכן נמצא כי ערך הביטוי 'דג גדול' בדיוק 50 כמו האות 'נ' שערכה 50.

המספר 50  שהוא יום מתן תורה שהוא היום ה-50 מיציאת מצרים אשר נחוג בכל שנה ושנה, מסמל את הזמן המיוחד הנחשב מעבר לזמן. הכיצד?

ידוע לנו כי המספר 6 הוא מספר המסמל את עולם החומר, כמו ששת ימי המעשה שש שנים יעבוד ועוד ... והמספר 7 רומז לקדושה שבתוך החומר כמו שבת הנמצאת ב"אמצע" השבוע כמו הקנה המרכזי של מנורת ששת הקנים היוצאים מצידיה...

השבוע מסתיים  ונמנה מחדש לאחר 7 ימים ותו לא. לו זכה אדם הראשון היה ממשיך אל היום השמיני... ואנו חוזרים בכל שבוע ספירה מחדש לאחר שבעה ימים. ואכן אימתי נפרוץ אל היום השמיני? הווי אומר בתיקון חטא אדם הראשון אשר נעשה ביום מתן תורה שהוא  יום החמישים שהוא היום לאחר 7 פעמים 7 . "יצאנו" אל היום השמיני לאחר שבעה מחזורים של שבע והגענו אל היום החמישים.

כן גם ביובל -  שנת היובל שנת החמישים מסמלת שחרור מכל עול פיזי, עבדים וקרקעות חוזרים למקורם הראשון. הכל רוחני. אין גשמיות אין חומר... רק רוחניות...

 

 

"נוני"ם הפוכים"

 

מצאנו בתורה בחומש במדבר פרשת בהעלותך (במדבר י, לה-לו) כתיבה מוזרה של נ"ונים הפוכים – נונים מנוזרות מלשון 'נזורו אחור' תופעה מוזרה. מה משמעותה? הנוני"ן ההפוכים מבטאים  רעיון חשוב מאוד הקשור לתורה. הן מהוות מעין סוגריים לפסוקים המתחילים במילים "ויהי בנסוע הארון..". (במדבר י' ל"ה) רש"י אומר: "עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו לומר שאין זה מקומו. ולמה נכתב? כאן כדי להפסיק בין פורענות לפורענות". מה היא אותה פורענות? ועוד למה פסוקים אלה הנחשבים לספר שלם  מתחילים במילה 'ויהי' שהוא לשון צער? מה הצער כאן, כאשר ארון ה' נוסע...? שפתי חכמים מסביר כי מה שרש"י מתכוון אין זה מקומו... הכוונה לארון הברית המוזכר 2 פסוקים לפני כן... "ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה.." (פרשת בהעלותך י לג) מהי הפורענות? שיש מרחק  בין התורה ובין עם ישראל, כביכול לומדים תורה ואין היא מתקיימת חלילה במציאות - פער בין לימוד התורה וקיום מצוותיה... אכן זה ענין של צער.... שפתי חכמים מסביר והיכן מקומו? והכוונה היא: מקומה של התורה  שולח אותנו שפתי חכמים 50 פרשיות לפני כן (במדבר ב יז) שם נאמר: "ונסע אוהל מועד מחנה הלויים בתוך המחנות..." הרי שהמספר 50 שוב מזכיר לנו את התורה הקדושה הטהורה והזכה אשר צריכה להיות מחוברת בכל המציאות,  "בתוך המחנות..." וד"ל.

 

 

נון –נוני ימא פירושו: דגים, המי"ם (האות 'מי"ם' הקודמת לאות 'נו"ן') בסוד הים. בתוך מים אינסופיים שט הנון. 2 סוגי נשמות עיקר זיקתן לקדש את הגוף להתעסק בחלק המסתורי של התורה: "נון ימא" דעת הצפונה המסתתרת בתוך הים. ויש נשמות שמטרתן להתחזק בחלק ההלכה והנגלה בתוכם. אלה נקראים בהמה- חיית היבשה. מציאות של העולם הזה. 'יבשה' - עלמא דאיתגליא,  'ים' - עלמא דאיתכסיא. עיקר ביאת משיח מצוי בתוך סודות התורה. "ישקני מנשיקות פיהו" – אלו סודות התורה בביאת המשיח

מלכות= בגימ': לויתן (הדג הגדול שבים). ראינו כי יש כמה שמות למשיח, אחד מהם: ינון: =דג בלשון הקודש: צרף מכאן, שגילוי מלכותו של הקב"ה בעולם יתגלה בביאת המשיח כפי שנאמר: "והיה ה' למלך על כל הארץ..." (זכריה יד ח) אז יתקיים: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים." (ישעיהו יד ס)

 

 

 

'ס' - מה סודך?

 

האות 'ס' - האות ה-15 סגורה מכל צדדיה, רומזת לסוד, למסתורין, לסבוב, למעגל ושלמות. אכן היא בין האותיות  שאותיות המילוי שלה הן בדיוק כמו האות עצמה: 'ס-מך'. האותיות 'מך' ערכן 60 בדיוק כמו האות 'ס'.

האות 'ס' היא אות הנכתבת במשיכה אחת כמו עיגול. עיגול מסמל נצח, כמעגל אינסופי החוזר על עצמו ללא הרף. החלל הריק שבתוך האות סמ"ך מסמל את האינסוף את הלא מוגדר.

 

לפי אותיות דרבי עקיבא: הסמך הינה התורה שבכתב המהווה את הגרעין עליו מתבסס כל השאר. התורה היא הסמך עליה יש לסמוך ולהסתמך, ויתר הפירושים הצמודים המשנה הגמרא  וכל הנלווים הרי הם סובבים  וסמוכים לכל התורה...

האות 'סמ"ך' רומזת למושגים הבאים: 'סוף', 'סגור', 'סתום', 'סחור סחור', 'סביב', כביכול קיים גדר הסוגר מקום שאין להיכנס אליו אך ורק ברשות ....

 

מקום הופעתה הראשון בתורה: "... ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה". (בראשית ב כא)

ערך האות 'ס' הוא 60. מספר זה נחשב למספר שלם "הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל..." (שיר השירים ג ז) קיים פירוש המזהה את ששים הגבורים כ-60 אותיות של ברכת כוהנים המתחילה: "יברכך ה'..." ומסיימים ..."וישם לך שלום" והחתימה: 'שלום' מסמלת את השלמות.."

 

האות 'ס' מבטאת גם את המילה: 'סוד'.

במסגרת  חלקי הפרד"ס –פשט, רמז, דרש, והחלק האחרון הוא ה'סוד' המשלים את כל הרבדים... אמר מי שאמר: כי ללמוד תורה  ללא  תורת ה'סוד', יישאר ברמה של 'פר"ד'. יש המבינים שהמילה: 'פרד"ס' רומזת למילה הידועה באנגלית וי"א גם בפרסית: 'פארדייז' פירוש: 'גן-עדן'. התורה  גורמת לנו  להרגשה נפלאה של עונג  שמחה ואושר.

 

 

ט"ו באב

 

נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כמו ט"ו באב..."

וכך נשנה (במסכת תענית ד ח) (המשנה האחרונה במסכת)

"אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (משלי לא) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה וכן הוא אומר (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן"

מה המיוחד ביום זה- ט"ו באב? סיבות רבות... אבל על פי תורת הסוד נאמר כאן משהו בענין האות ה-ט"ו בא' ב' והיא האות ה-15 ברשימת האותיות א-ב, האות 'ס'. מה המיוחד באות זו? שהיא עגולה מסמלת שלמות! והשמחה האמיתית היא חיבור אותיות 'י' ו'ה' שהם רמז לחיבור בין איש ואשה. האות ה-15 העגולה רומזת לטבעת נישואין העגולה.

החיבור של שתי אותיות אילו רומזות גם לחבור שבין הקב"ה לעם ישראל, גם לחיבור בין העולם החומר לעולם הרוח וגם לחיבור של העולם הזה עם העולם הבא. אכן אין שמחה כמו שיש בזמן שמתחברים קצוות שהוזכרו לעיל. זה החיבור הגבוה ביותר  אשר  דומה לחיבור הגבוה בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא ביום הכפורים. ואכן האות 'ס' נקראת 'סמך' מלשון סמיכות חיבור וקשר, הסמוכים זה אצל זה.

נראה כי אפשר לקשר את האות הקודמת, האות 'נו"ן' המזכירה את יהושע בן נון להראות כי האותיות מ-נ-ס כביכול נוטריקון: משה נו"ן סמך, משה סמך את יהושוע בן נון והחדיר בשמו את האות 'י', שהוסיף אות 'י' לשמו הקודם שהיה 'הושע' כפי שנאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושוע..." ובסוף התורה נאמר: "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צווה ה' את משה". (בדברים לד ט) משה הוסיף ליהושוע את אות החכמה, האות 'י',  ורמז לזה "כי סמך משה את ידיו... לרמוז לאות 'י'.

 

 

ס (60) רבוא

 

המושג 60 רבוא, הוא מושג החוזר על עצמו ומבטא שלמות. כמו כן אנו רגילים לומר ששים רבוא אותיות לתורה כפי שרמזו נוטריקון בשם 'ישרא"ל' יש'שים ר'בוא א'ותיות ל'תורה". יש הסברים שונים למשפט זה כי בעליל אין אנו מוצאים בתורה אלא 305805 אותיות. כ"כ נאמר כי בני ישראל היו ששים רבוא  ויש ששים רבוא פירושים. הלוא התורה רחבה מני ים ואין לה גבול... גם עם ישראל נאמר עליו: "לא ימד ולא יספר". (הושע ב) אומר האדמו"ר מאוזרוב הרב משה יחיאל אפשטיין בספרו "אש-דת": "המספר ששים רבוא הנה הם רק שרשים, אשר מהם מסתעף למניין עד אין קץ".

(חלק חמישי אות ט) הקצבה היא לכללים, אבל לפרטים – אין קץ בכלל"

 

 

 

נס הסמך שבלוחות.

 

האותיות 'ם' וְ'ס' הן שתי אותיות מיוחדות הכתובות בצורה מיוחדת. בלוחות הברית, היו כל האותיות כתובות מצד זה לצד זה. מעבר אחד לעבר השני. משום שאותיות שבלוחות היו כתב אשורי ורק בכתב אשורי- הכתב המאושר-היו אותיות 'ס' וְ'ם'.  החלל הפנימי שלהן היה עומד בחלל כדי שתיראה בדיוק צורת האותיות הללו. כך גם אמרו חז"ל: "מ' וְס' שבלוחות בנס היו עומדים". (מסכת שבת קד עא)

יען כי סתומות היו ועומדים בכל סביבותיהן, ולא היה לחתיכה שבפנים שום סמך וחיבור ואם היה נופל אז לא היו האותיות כי אם נקבים בעלמא." (ברוך שאמר יג עב)

פרדס רימונים מסביר את העיקרון: "וזה טעם מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים. מפני שהרוחניות מעמיד הגשם הזך ההוא". (בשער האותיות פרק שני)

 

 

בספר 'איומה כנדגלות' (כה עב) מכריז בלשון מליצית חרוזה:

"מי שמע כזאת ומי ראה / גודל הפליאה /

היעשה לו אדם עגולה בלוח, עוברת משני עבריה /

ולא יפול החלל מתחתיה /

ואיך היה מ"ם וסמ"ך שבלוח / תלויות ברוח /

אין שכל שיחייבהו / כי מה' הוא"!

 

 

 

'ע' - מה סודך?

 

האות ה-16 היא האות 'ע'. שמה 'עי"ן'.

הרבה פירושים למילה זו: איבר הראיה הקשור אל האור, מעיין, צורה וצבע, ועוד...

האות 'עי"ן' תרמוז לראיה, ראיה עמוקה. הנה לפנינו שתי מילים מילה והיפוכה, שתיהן מתחילות באות 'ע': 'ע-נ